את השיר "הרצליה של פעם" כתבתי לבקשתה של חברתי הטובה, שושנה מגדל, בת הרצליה ויקירת העיר, והיא כללה אותו בספרה "הרצליה העשור הראשון", שהופיע בשנת 2005.

הרצליה של פעם
לשושנה מגדל

פעם עוד היינו ילדים קטנים,
היינו נרדמים לקולם של התנים.
חלמנו חלומות בקצב המקסים
של קול המשאבות בכל הפרדסים.

בבוקר התעוררנו לקול התרנגול,
ומן הרפתות הפרות געו בקול,
במקום צעצועים היו לנו חולות,
בנינו ארמונות וכרינו תעלות.

טיפסנו על גבעות בין נוריות וצבעונים,
רדפנו פרפרים וזיקיות וחרדונים,
בוססנו בביצות, ובתוך השלוליות
קטפנו נרקיסים ואספנו פטריות.

אהבנו, השתובבנו והיינו כחולמים
בתוך שטיחי ענק של הפרגים האדומים,
קטפנו וייבשנו את כל פרחי הבר,
הכל היה חדש והכל היה מותר.

לאור נרות עברנו את כל המנהרה,
המון עטלפים פרחו מן התקרה,
ובחולות שקענו בדרך אל הים,
על עיר ועל כבישים - איש עוד לא חלם.

בליל שבת "יצאנו" אל "המושבה",
רחוב אחד קטן מלא שלווה ואהבה,
טיילנו קצת ברחוב ולאורך השדרה,
הגענו עד הסוף וחזרנו חזרה.

הים היה צלול. היו חולות זהב,
לאן הם נעלמו ואיפה הם עכשיו?
לאן פרחו ריחות פריחות ההדרים?
לאן הלכו להם ימי הנעורים?

ואם היו זמנים קשים, ימים שחורים,
אותם שכחנו כבר. אנחנו לא זוכרים.
כן, פעם עוד היינו ילדים קטנים,
כאילו רק אתמול אבל מאז עברו שנים.

הרצליה של פעם - מושבה קטנה, מוקפת ומוצפת ריחות הדרים.