חוה אלברשטיין הוזמנה להופעות בחו"ל ונאלצנו לוותר על השתתפותה בתכנית הזאת. ביחד עם אברהם שלמה וחנן משתתפים בתכנית  גם שחקנים אורחים:עזרא דגן, חנה לסלאו ושוקי וגנר.

 

רשימת השירים

 

64. למעלה על העננים*   (לחן: משה וילנסקי)

65.בסך הכל שמים*    (לחן: משה וילנסקי)

66 קצת עצמאות* (לחן: משה וילנסקי) 

67. הכל בזיל הזול* (זמרה מדוקלמת, רצ'יטטיב)

68. להקה יוצאת מן הכלל*   (לחן: משה וילנסקי)

69 תמונת מחזור* (לחן: קובי אשרת)

70. בואו נעשה שלום קטן.   (לחן: משה וילנסקי)

71. יום הולדת למדינה (נוסח ב')* (לחן: משה וילנסקי)       

72. אח, איזה לילה (לחן: קובי אשרת)

 

 

מילים: לאה נאור

לחן: משה וילנסקי

מבצע: חנן גולדבלט

 

לְמַעְלָה, עַל הָעֲנָנִים

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת דְּבָרִים מְעַנְיְנִים.

אֲנִי רוֹאֶה נוֹפִים יָפִים,

שָׂדוֹת וְעִיר, רְחוֹב וָגַן.

אֲנִי רוֹאֶה אֶתְכֶם עַכְשָׁו.

שָׁלוֹם, אֲנִי עַל הֶעָנָן.

אֲנִי יוֹשֵׁב וּמִסְתַּכֵּל לִי כָּל הַזְּמַן.

 

לְמַעְלָה, עַל הָעֲנָנִים

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת דְּבָרִים מְעַנְיְנִים.

אֵיך אֲנָשִׁים מְמַהֲרִים,

רָצִים לְשָׁם, חוֹזְרִים לְכָאן.

וְשׁוּב רָצִים, אֲבָל לְאָן?

עִמְדוּ, אֲנִי עַל הֶעָנָן

אֲנִי יוֹשֵׁב וּמִסְתַּכֵּל לִי כָּל הַזְּמָן.

 

מִלְּמַעְלָה, מֵהָעֲנָנִים,

אֲנִי רוֹאֶה דְּגָלִים בְּכָל פִּנָה.

הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי עַכְשָׁו

שָׁם מְקַשְּׁטִים אֶת הַגִּנָּה.

אֲנִי רוֹאֶה אֶתְכֶם מִכָּאן.

שָׁלוֹם, אֲנִי עַל הֶעָנָן.

אֲנִי יוֹשֵׁב וּמִסְתַּכֵּל לִי כָּל הַזְּמָן.

 

 

חנן יושב על הענן הלבן בשמים הכחולים, ומתפעל מן הנוף שנראה מלמעלה, ורואה את חבריו מקשטים את הגינה לכבוד יום העצמאות. אצלו, למעלה  השמיים כבר מקושטים בכחול לבן, עננים לבנים על רקע כחול. הוא יורד אל הגינה לעזור לגדליה ולילדים לתלות דגלי כחול לבן על העצים. וגם מציע גם את הבלונים שלו לקישוט.
גם הילדים באים לגינה  ושואלים מה היה פה לפני ששתלו את הגינה הזאת:

 

  

 

 

מילים: לאה נאור

לחן: משה וילנסקי

מבצעים: אברהם מור וצוות "קרוסלה"

 

לִפְנֵי הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָׁנִים,

אֲפִלּוּ עוֹד יוֹתֵר,

כְּשֶׁבָּאתִּי הֵנָּה לֹא הָיָה

בִּכְלָל מַה לְסַפֵּר.

כָּל הָעֵצִים הָאֵלֶּה כָּאן

עוֹד לֹא הָיו בִּכְלָל,

וְלֹא הָיְתָה בְּרֵכָה כָּזֹאת,

וְגֶשֶׁר וְסַפְסָל.

 

הָיוּ בְּסַךְ הַכֹּל שָׁמַיִם

וְהָיָה עָנָן לָבָן.

וְהָיְתָה פֹּה רַק הַשֶׁמֶשׁ

שֶׁזּוֹרַחַת כָּל הַזְּמָן.

 

אֲפִלּוּ הַגִּנָּה הַזֹּאת

עֲדַיִן לֹא נוֹלְדָה.

הַקָּרוּסֶלָה לֹא הָיְתָה,

וְלֹא הַנַּדְנֵדָה.

הָיָה אָז שֶׁקֶט בַּסְּבִיבָה,

עוֹד לֹא הָיוּ אוֹרְחִים.

וְלֹא קָטְפוּ לִי אָז פְּרָחִים,

כִּי לֹא הָיו פְּרָחִים.

 

הָיוּ בְּסַךְ הַכֹּל שָׁמַיִם…

 

בְּכָל מָקוֹם הָיוּ קוֹצִים

וְחוֹל וַאֲבָנִים.

הַשִּיר הַזֶּה עוֹד לֹא נוֹלַד

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים.

אֲנִי שָׁתַלְתִּי פֹּה גִּנָּה,

עָקַרְתִּי קְצָת קוֹצִים,

פָּרְחוּ לִי שִׁיר וּמַנְגִינָה,

מָה עוֹד אַתֶּם רוֹצִים?

 

רוֹצִים בְּסַךְ הַכֹּל שָׁמַיִם,

וְרוֹצִים עָנָן לָבָן.

וְרוֹצִים גָּם אֶת הַשֶׁמֶשׁ

שֶׁתִּזְרַח לִי כָּל הַזְּמָן.

 

 

הילדים מקושטים, לבושים בבגדים בצבעי כחול לבן ומנופפים דגלים.  וגדליה שמח לספר להם איך הפריח את השממה, לא היה פה שום דבר, בסך הכל שמים. והוא בעצמו שתל את הגינה היפה, טיפח וטיפל בשתילים ועשה את הגינה למה שהיא היום.

 כולם מנקים ומקשטים ומכינים את הגינה לחגוג בה את חג העצמאות.

  

 

 

מלים: לאה נאור

לחן: משה וילנסקי

מבצעים: שלמה וישינסקי, חנן גולדבלט ואברהם מור.

 

 

שלמה: אֲנִי רוֹצֶה קְצָת עַצְמָאוּת וְלֹא יוֹתֵר.

חנן:      הוּא רוֹצֶה קְצָת עַצְמָאוּת וְלֹא יוֹתֵר.

גדליה: אַתָּה מַרְגִּיז אוֹתִּי עַכְשָׁו אָז תִּזָּהֵר,

חנן:     אַתָּה מַרְגִּיז אוֹתּוֹ עַכְשָׁו אָז תִּזָּהֵר.

 

שלמה:             אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹפִיעַ עַל בָּמָה.

חנן ואברהם: בִּשְׁבִיל מַה? בִּשְׁבִיל מַה? בִּשְׁבִיל מַה?

 

(שלמה: אם אתה מופיע על במה כולם חושבים שיש לך מה להגיד.

חנן: ובעצם אין לך!

שלמה: מה זה חשוב, בין כה אף אחד לא מקשיב.)

 

חנן:   אֲנִי רוֹצֶה קְצָת עַצְמָאוּת וְלֹא יוֹתֵר.

שלמה: גַּם הוּא רוֹצֶה קְצָת עַצְמָאוּת וְלֹא יוֹתֵר.

גדליה: אַתָּה מַרְגִּיז אוֹתִּי עַכְשָׁו אָז תִּזָּהֵר.

שלמה   אַתָּה מַרְגִּיז אוֹתִּי עַכְשָׁו אָז תִּזָּהֵר.

 

חנן: אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר בְּמַקְהֵלָה!

גדליה ושלמה: לָה לָה לָה...

 

 

(חנן: אם אתה שר במקהלה, אז אתה אף פעם לא לבד.

גדליה: אתה לבד שם למעלה, על הענן?

חנן: כל הזמן.)

גדליה: אֲנִי רוֹצֶה קְצָת עַצְמָאוּת וְלֹא יוֹתֵר.

חנן: גַּם הוּא רוֹצֶה קְצָת עַצְמָאוּת וְלֹא יוֹתֵר.

שלמה: אַתָּה מַרְגִּיז אוֹתִּי עַכְשָׁו אָז תִּזָּהֵר.

חנן: אַתָּה מַרְגִּיז אוֹתו עַכְשָׁו אָז תִּזָּהֵר.

 

גדליה    אֲנִי רוֹצֶה רַק לִבְדוֹק אֶת הַבָּמָה

חנן ושלמה: בִּשְׁבִיל מַה? בִּשְׁבִיל מַה? בִּשְׁבִיל מַה?

 

 

 

 

 

שלמה מודד שטח מתאים לבניית במה, ומפריע לעבודת הקישוט והניקיון. הוא החליט שלקראת יום העצמאות גם הוא יוצא לעצמאות, ולמרות התנגדותו של גדליה הוא יבנה בגינה במה, ויופיע לפני קהל. ואז אולי ירגיש את עצמו חשוב יותר ממה שהוא באמת. חנן ענן משתתף ברצון בבניית הבמה. עכשיו, כשאין לו ענן, הוא רוצה לשיר על במה, ורק גדליה מתנגד. הוא חושש שהבמה, והקהל הרב שהיא תמשוך, יקלקלו לו את הגינה ויקלקלו לו את מצב הרוח. אבל לאט לאט הוא נסחף אחרי חבריו, מתחיל להשתתף בבניית הבמה.

הבמה כבר מוכנה, אפשר להתחיל בחגיגה, שום דבר לא חסר. חסרה רק חוה. חוה לא הגיעה היום. איפה חוה?

גדליה מסביר לילדים שחוה לא תבוא היום, כי היא נסעה לשיר במקומות אחרים. גם ילדים בארצות אחרות אוהבים שירים והזמינו את חוה שתשיר להם לכבוד יום העצמאות. 

בעוד הם מצטערים על כך שחוה לא תשתתף בחגיגה – קורה משהו מוזר. מגיעים פתאום שלושה שחקנים זרים, עולים על הבמה  המוכנה ופותחם בהופעה משלהם:

 

 

 

מלים: לאה נאור

מבצעים: עזרא דגן, חנה לסלו ושוקי וגנר

 

 

קָהָל נִכְבָּד, קָהָל נָעִים

הַכֹּל בְּזִיל הַזוֹל.

תִּגְּשׁוּ, תִּגְעוּ וְתִשְׁתַּגְעוּ

יֵשׁ לָנוּ הִכֹּל!

 

יֵשׁ לִי עַכְבָּר רוֹקֵד וְשָׁר.

יֵשׁ אִישׁ בּוֹלֵע אֵש.

מַה שֶׁתִּרְאוּ, מַה שֶׁתִּרְצוּ

אִם רַק תַּגִּידוּ – יֵשׁ.

 

אֲנִי קוֹסֵם! אֲנִי קוֹסֵם!

יֵשׁ לִי שַׁרְבִיט קְסָמִים!

אֶה... טוֹב זֶה קֶסֶם מְסֻבָּך.

מַצְלִיחַ? לִפְעָמִים.

 

רוֹצִים לָשִׁיר? יֵשׁ לָנוּ שִׁיר

- יֵשׁ לִי קוֹנְצֶרְטְ שָׁלֵם.

- מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִצְטַלֵם

 

- רוֹצִים לִצְחוֹק? יֵשׁ לִי בְּדִיחָה.

- לִבְכּוֹת? יֵשׁ עִתּוֹנִים.

אִם רַק תִּרְצוּ – יֵשׁ הַצָּגָה.

אֲנַחְנוּ מוּכָנִים!!!

 

 

 

שלושת  השחקנים הזרים: עזרא דגן עם שתי מזוודות ושרביט קסמים, חנה לסלאו עם מצלתיים ומצלמה ושוקי וגנר עם קונצרטינה קטנה. משתלטים על הבמה שזה עתה נבנתה, ומציעים את סחורתם לתדהמת דיירי הגינה הוותיקים  שמתעקשים לדעת מי הם ומאיפה באו.  השחקנים החדשים מציגים את עצם בשיר "אנחנו להקה יוצאת מן הכלל:  

 

 

 

מילים: לאה נאור

לחן: משה וילנסקי

מבצעים: עזרא דגן, חנה לסלאו ושוקי וגנר

 

אֲנַחְנוּ לַהֲקָה יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל

מוֹפִיעִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵשׁ בָּמָה וְיֵשׁ קָהָל.

יוֹדְעִים לָשִׁיר

הֲכִי הֲכִי בָּעִיר.

יוֹדְעִים לִרְקוֹד

מַהֵר, מַהֵר מְאֹד

וְיוֹדְעִים לָעֲשׂוֹת פַּרְצוּפִים

הֲכִי הֲכִי הֲכִי יָפִים.

 

 

אֲנַחְנוּ רָצִים מִבָּמָה אֶל בָּמָה

כִּי אוּלַי עוֹד יֵשׁ פֹּה מִי שֶׁלֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע.

אִם תִּרְצוּ נָשִׁיר

הֲכִי הֲכִי בָּעִיר

וְגַם נִרְקוֹד

מַהֵר מַהֵר מְאֹד

וְאוּלַי נַעֲשֶׂה פַּרְצוּפִים

הֲכִי הֲכִי הֲכִי יָפִים.

 

 

גדליה מתרגז: מי אלה בכלל? שחקנים זרים שמשתלטים על הבמה "שלו" ושרים לקהל "שלו" בגינה שלו. חנה חוששת ממלחמה העומדת לפרוץ בין בעלי הגינה לבין האורחים הלא קרואים. היא ומעמידה את כולם לצילום משותף, כי כשמצטלמים לא נלחמים.

 

 

מילים: לאה נאור

לחן: קובי אשרת

מבצעים: חנה לסלאו וצוות "קרוסלה"

 

כֻּלָּם עוֹמְדִים, מְסוֹרָקִים, בֵּין הַפְּרָחִים,

לְפִי הַגֹּבַהּ, הַגְּבוֹהִים וְהַנְּמוּכִים,

מְסֻדָּרִים, מְאֻשָּׁרִים וּמְחַיְּכִים

כְּאִלּוּ כָּל מַה שֶׁרָאוּ פֹּה זֶה פְּרָחִים.

 

עוֹמֵד צַלָּם וּמְצַלֵּם אֶת הַתְּמוּנָה

בְּאוֹר נָכוֹן וּבַשָּׁעָה הַנְּכוֹנָה.

אוּף, זוּזוּ קְצָת, כָּאן לֹא רוֹאִים אֶת הַגִּנָּה.

עִמְדוּ. לֹא, שְׁבוּ. יְצָאתֶם לִי מִן הַתְּמוּנָה.

 

חַיְיכוּ יָפֶה, עִמְדּוּ יָשָׁר,

רַק לֹא לִדְחוֹף בְּבַקָּשָׁה.

הָרֹאש זָקוּף. מַבָּט לַצָּד.

אֲנִי יָפֶה?

אַתָּה נֶחְמָד.

חִיּוּך רָחָב. עִמְדוּ יָשָׁר! כָּך אִי אֶפְשָׁר!

 

תִּהְיוּ צְפוּפִים, תִּהְיוּ יֶפִים, לֹא לְדַבֵּר.

אַל תִּתְרַגְּשׁוּ. זֹאת רַק תְּמוּנָה וְזֶה עוֹבֵר.

בַּצָּד הַזֶּה אֲנִי נִרְאֶה יָפֶה יוֹתֵּר?

כֻּלָּם יֶשְׁנָם? אוּלַי עוֹד מִישֶׁהוּ חָסֵר?

 

חייכו יפה….

 

- שְׁמַע, הִזָּהֵר.

- סְלִיחָה, זֶה לֹא בְּכַוָּנָה.

- מָתַי נִגְמוֹר?

- טוֹב, זֹאת כְּבָר פַּעַם אַחֲרוֹנָה.

- אָז מַה? אוּלַי זֶה לֹא סִכּום שֶׁל הַשָׁנָה,

  אַךְ לְפָחוֹת שֶׁתִּשָּׁאֵר לִי הַתְּמוּנָה.

חַיְיכוּ יָפֶה, עִמְדּוּ יָשָׁר,

רַק לֹא לִדְחוֹף בְּבַקָּשָׁה.

הָרֹאש זָקוּף. מַבָּט לַצָּד.

אֲנִי יָפֶה?

אַתָּה נֶחְמָד.

חִיּוּך רָחָב. עִמְדוּ יָשָׁר! כָּך אִי אֶפְשָׁר!

טוֹב, זֶה נִגְמַר.

 

 

 

 

כשמצטלמים לא נלחמים. ואמנם כל השחקנים, המארחים והאורחים מתנהגים בידידות כל זמן הצילום.  אבל ברגע שנגמרו הצילומים הידידותיים כמעט ופורצת מלחמה. גדליה מנסה לגרש את האורחים הלא קרואים. הבמה קטנה מדי והקהל קטן מדי בשביל שתי להקות. אבל האורחים, שסוף סוף מצאו להם במה – אינם מוכנים לוותר עליה. בעמל רב מצליחים חנה, וחנן  להרגיע את הרוחות ולהכריז על שלום בין שתי הקבוצות:

 

 

 

 

מילים: לאה נאור

לחן: משה וילנסקי

מבצעים: צוות "קרוסלה"

 

בּוֹאוּ נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם קָטָן

אֲנִי אִתְּךָ, אַתָּה אִתִּי.

בּוֹאוּ נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם קָטָן

שָׁלוֹם קָטָן, אֲמִתִּי.

 

בּוֹאוּ נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם קָטָן,

לֹא שָׁלוֹם עוֹלָמִי,

תִּרְאוּ, אֲנִי עוֹשֶׂה שָׁלוֹם קָטָן

עִם עַצְמִי.

 

אֲנִי לֹא אֶכְעַס בִּכְלָל,

אִם אוּכַל.

אֲנִי לֹא אַרְגִּיז אַף אֶחָד

בִּמְיֻחָד.

אֲנִי אֲוַתֵּר וְאַתָּה תְּוַתֵּר

פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר.

 

בּוֹאוּ נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם קָטָן

לֹא נִצְעַק, לֹא נָרִיב,

פָּשׁוּט נֵשֵׁב בְּיַחַד, נְדַבֵּר,

אוֹ נַקְשִׁיב.

אוּלַי זֶה לֹא שָׁלוֹם כָּל כָּךְ גָּדוֹל,

הוּא פָּשׁוּט וְרָגִיל.

אַךְ כָּל שָׁלוֹם צָרִיך גַּם אֵיכְשֶׁהוּ

לְהַתְחִיל.

 

אֲנִי לֹא אֶכְעַס בִּכְלָל,

אִם אוּכַל.

אֲנִי לֹא אַרְגִּיז אַף אֶחָד

בִּמְיֻחָד.

אֲנִי אֲוַתֵּר וְאַתָּה תְּוַתֵּר

פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר.

 

 

 

  בואו נעשה שלום קטן

 

 

 

מילים לאה נאור

לחן משה וילנסקי

מבצעים: אברהם מור וצוות "קרוסלה"

 

 

אִם יֵשׁ יוֹם הֻלֶּדֶת למִשֶּׁהוּ,

אֲפִלּוּ אִם זֹאת מְדִינָה,

אָז צָרִיךְ לְהִתְקַשֵּׁט וְצָרִיךְ לְהִתְגַּנְדֵּר

וְצָרִיךְ לְהָכִין לָהּ מַתָּנָה.

 

אָז קָנִינוּ הַרְבֵּה צִמּוּקִים וּבָטְנִים

וְגָם זֵר פְּרָחִים לֹֹא קָטָן.

הִתְלַבַּשְׁנוּ יָפֶה וְרָחַצְנוּ פָּנִים

וַאֲנַחְנוּ מְחַפְשִׂים אוֹתָה.

 

אוּלַי הִיא פֹּה

וְאוּלַי הִיא שָׁם?

וְאוּלַי הִיא מְטַיֶּלֶת בַּגִּנָּה?

אוּלַי בְּמִקְרֶה

רְאִיתֶם אוֹתָה?

הִיא נִרְאֵית כָּכָה... כְּמוֹ מְדִינָה.

 

חִפַּשְנוּ בַּבַּיִת וְגַם בַּחוּץ

הָפַכְנוּ אֶת כָּל הַמְּדִינָה.

כִּי אוּלַי הִיא בַּפַּרְדֵס

וְאוּלַי הִיא בַּמִּשְרָד

וְאוּלַי הִתְחַבְּאָה לָהּ בַּפִּנָּה?

 

וְאַתֶּם, אִם תִּרְאוּ מְדִינָה בַּרְחוֹב,

אוֹ בַּגַּן, אוֹ בְּתוֹךְ הַכִּתָּה,

אָז הַגִּידוּ לָהּ רַק שֶׁהֵבֵאנוּ פְרָחִים

וַאֲנַחְנוּ מְחָפְּשִׂים אוֹתָה.

 

אוּלַי הִיא יָצְאָה

וְאוּלַי הִיא חָזְרָה?

וְאוּלַי הִיא בִּכְלָל יְשֵׁנָה?

זֶה חָשׁוּב לִי מְאֹד

אָז סַפְּרוּ לִי בְּסוֹד

מִי רָאָה בַּסְבִיבָה מְדִינָה?

 

 הילדים הכינו זר פרחים קטן. לא זר גדול, כי גדליה לא מרשה לקטוף הרבה פרחים, והם מתכוננים לתת אותו למדינה.

(אגב אין לבלבל את השיר הזה עם שיר נוסף באותו שם שכתבתי לתכנית "חג לי" והלחינה נורית הירש).                              

בינתיים יורד הלילה, אבל קשה לידידים החדשים להיפרד, והם ממשיכים לשיר ולחגוג ביחד.

 

 

 

 

 

                         

          מבצעים: עזרא דגן, חנה לסלאו וצוות "קרוסלה".

 

 

           אַח, אֵיזֶה לַיְלָה    

 

 

                      שִׁירוּ אִתָּנוּ,

 

                        יֵשׁ לֵילוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָרִיב.

                                   

 

         אח, איזה לילה