חָתוּל
מתוך הספר: "אם פתאום"

מילים:   לאה נאור

 
 
בַּגִּנָּה מִמוּל
רָאִיתִי חָתוּל
בְּדִיּוּק
לִפְנֵי הַזִנּוּק.
מַה הוּא רוֹאֶה בָּעֵשֶׂב?
עַל מַה הוּא מִסְתַּכֵּל?
הַגּוּף שֶׁלּוֹ מָתוּחַ,
הַגָּב מִתְעַגֵּל.
לְמִי הוּא אוֹרֵב?
אֶל מִי הוּא מִתְגַּנֵּב
לְאַט לְאַט לְאַט לְאַט?
אֵיזֶה מֶתַח... עוֹד מְעַט...
וְ...  הוֹפְּ!
זִנּוּק נֶהְדָּר.
הוּא תָּפַס!!!
מָה?
אֶת הַכַּדּור שֶׁאָבַד לִי שָׁם בַּקָּיִץ שֶׁעָבַר.


עוד חתול

בְּאֶמְצַע הַמִּדְרָכָה יָשֵׁן לוֹ בִּעיגוּל
חָתוּל.
כַּמָה טוֹב לוֹ בַּשֶּׁמֶש, עַל הַמִּדְרָכָה.
עַיִן אַחַת סְגוּרָה עַיִן אַחַת חֲצִי פְּתוּחָה,
יֶלֶד רָץ, כִּמְעַט נִתְקָל
לֹא אִכְפַּת לוֹ בִּכְלָל,
מֵזִיז קְצָת  אֶת קְצֵה.הַזָּנָב,
מוֹתֵחַ לְאַט אֶת הַגָּב
הוּא שָׂם לֵב שֶׁאֲנִי מְדַלֶּגֶת מֵעָלָיו עַכְשָׁיו?
מַה הוּא חָשָׁב?
עָצַם אֶת עֵינָיו וְשׁוּב נִרְדָם.
סְתָם.