אֲנָשִׁים שֶׁנִשְׁאֲרוּ קְטַנִים
קְרוֹבִים יוֹתֵר לַדֶּשֶׁא, לַפְּרָחִים,
קְרוֹבִים יוֹתֵר אֶל הַיַּלְדוּת, אֶל הַחוֹלוֹת הַיְּחֵפִים,
אֶל הַמַּרְאוֹת הֲכִי יָפִים.
אֲנָשִׁים שֶׁנִשְׁאֲרוּ קְטַנִים
אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהֵם עוֹד יְלָדִים.
כְּאִלּו לֹא גָמְרוּ לַחֲלוֹם, אוּלַי עוֹד לֹא גָמְרוּ לִגְדוֹל,
אַתָּה צוֹדֵק בְּסַך הַכֹּל.
אֲנָשִׁים שֶׁנִשְׁאֲרוּ קְטַנִים
לָרוֹב נוֹשְׂאִים אִתָּם חֲלוֹם גָּדוֹל,
וְהֵם נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ כְּמוֹ כֶּתֶר, נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ כְּמוֹ זֵר
שֶׁלֹא יִפּוֹל וְיִתְפַּזֵּר.
הֵם מַבִּיטִים אֵלֶיךָ בְּחִיּוּךְ,
רוֹאִים אוֹתְךָ וְגַם אֶת הַשָּׁמַים.
זֶה שַׁיָּךְ לַאַהֲבָה שֶׁבָּה רוֹאִים אֶת הַדְּבָרִים
וּלְזָוִית הָרְאִיָּה.
אִישׁ קָטָן, אֲפִלּוּ אִם יִפּוֹל,
אָז אֵין לוֹ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה בְּדֶרֶך כְּלָל.
כַּמָּה הוּא כְּבָר יָכוֹל לִפּוֹל? זֶה לֹא כּוֹאֵב, זֶה לֹא נוֹרָא
וְקַל לָקוּם בַּחֲזָרָה.
אֲנָשִׁים, אִם אֵין לָהֶם חָבֵר,
שֶׁיִבְחֲרוּ רַק חֲבֵרִים קְטַנִּים.
הֵם לֹא תּוֹפְסִים הַרְבֵּה מָקוֹם, הֵם לֹא צְרִיכִים הַרְבֵּה דְּבָרִים,
הֵם מַשְׁאִירִים לַאֲחֵרִים.
וְהַשִּׁיר מוּגָשׁ בִּמְקוֹם פֶּרַח קָטָן, אוֹ נְשִׁיקָה חַמָּה,
לַאֲנָשִׁים הַקְטַנִּים וְלַנָּשִׁים הַקְטַנוֹת
שֶׁבַּקָהָל
וְשֶׁעַל הַבָּמָה.
השיר נכתב בשנת 1974 למופע של חוה אלברשטיין :"שיר במתנה" הוא נולד כתוצאה משיחה בינינו.
חוה סיפרה לי שאשה ברחוב עצרה אותה ואמרה: את חוה אלברשטיין? זה הכל? על הבמה את נראית יותר גבוהה.
צחקנו, ואני אמרתי שיש יתרונות באנשים שנשארו קטנים. וכעבור כמה ימים הבאתי לה את השיר הזה.
בביצוע חוה אלברשטיין