| מילים: | לאה נאור |
הִכְנַסְתִּי לַמִסְנֶנֶת חוֹל. הַרְבֵּה גַּרְגְּרִים
רָצִיתִי לִרְאוֹת אֵיךְ הַגַּרְגְּרִים הַקְּטַנִּים עוֹבְרִים
וְהַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים נִשְׁאָרִים.
אֲבָל בַּמִּסְנֶנֶת שֶׁלִּי, אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ
הַכֹּל הִתְהַפֵּךְ.
אוּלַי אֲשֵׁמָה הַמִּסְנֶנֶת,
אוּלַי הַחוֹרִים
אֶצְלִי דַּוְקָא הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים עוֹבְרִים
וְהַקְּטַנְטָנִים נִשְׁאָרִים.
מַה נִשׁאָר?
אֶבֶן קְטַנָּה, פִּסַּת נְיָר,
גוּלָה שֶׁאָבְדָה לִי בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר,
גּוּשׁ קָטָן שֶׁל חוֹל
בֶּאֱמֶת לֹא גָּדוֹל.
הַגּוּר הַקָּטָן שֶׁנוֹלָד אֶתְמוֹל -
אִם הָיָה מְנַסֶה בֶּטַח הָיָה נִשְׁאָר.
אֲבָל הַדְּבָרִים הֲכִי גְּדוֹלִים הִצְלִיחוּ לַעֲבוֹר:
הַחוֹל וְהַמַּיִם
הָאֲוִיר וְהָאוֹר.