מילים: | לאה נאור |
הֲכִי טוֹב לִהְיוֹת דָּגִים טוֹרְפִים
הֵם לֹא מְפַחֲדִים, הֵם סְתָם צָפִים.
קוֹרְעִים אֶת הָרְשָׁתוֹת וְהַגַּלִּים.
כָּל הַדָּגִים סְבִיבָם מְבֹהָלִים:
זֶה דָּג טוֹרֵף! צָרִיך לְהִזָּהֵר!
כְּדַאי לִשְׂחוֹת בְּאֵיזֶה יָם אַחֵר.
אוֹ הֲכִי טוֹב – דָּגִים מְעוֹפְפִים.
דָּגִים מְעוֹפְפִים אוּלַי הֲכִי יָפִים.
נוֹרָא נֶחְמָד לִקְפּוץ בְּלִי בְּעָיוֹת
מֵעַל לַיָּם, מֵעַל לָאֳנִיּוֹת.
הַשְׁחָפִיוֹת קוֹרְאוֹת אֶל הַשְּׁחָפִים:
תִּרְאוּ תִּרְאוּ: דָּגִים מְעוֹפְפִים.
אוּלַי הֲכִי נֶחְמָד לַדְּיוֹנוּנִים,
מְלַכְלְכִים לְכָל הַכִּוּוּנִים.
דְּיוֹנוּן מַתִּיז קְצָת דְּיוֹ וְנֶעְלָם
וְאִי אֶפְשָׁר לִמְצוֹא אוֹתוֹ בַּיָּם.
כְּאִלּוּ לֹא הָיָה. אֲבָל נִשְׁאָר סִימָן –
הֵי, שִׂימוּ לֵב, אֲנִי הָיִיתִי כָּאן.
אוּלַי כְּדַאי לִהְיוֹת דָּג זָהָב?
תְּתָאֲרוּ לָכֶם אֶת הַמַּצָּב:
זָהָב מַבְרִיק בַּמַּיִם הַכְּחֻלִים.
כָּל הַגַּלִּים סְבִיבוֹ מִתְגַּלְגְּלִים,
פִּתְאוֹם תְּנוּעָה קַלָּה בִּקְצֵה זָנָב –
וְנֶעְלָם בַּיָּם אוֹצַר-זָהָב.
כַּמָּה טוֹב לַדָּגִים הַיָּפִים
נִסְחָפִים בַּמַּיִם הַשְּׁקוּפִים
בֵּין הָאַלְמוּגִים וְהַצְּדָפִים.
לְעוֹלָם לֹא עֲיֵפִים
וְלֹא אִכְפַּת לָהֶם.
צָפִים.