תְּנִי לוֹ פֶּרַח, תְּנִי לוֹ יַיִן
אֲבָל אֶת לִבֵּך שִׁמְרִי,
כָּךְ אָבִי הַטּוֹב אָמַר לִי
כְֹּשֶהָיִיתִי בַּת עֶשְׂרִים.

יַיִן מַר, פֶּרַח בַּר,
לֹא יוֹתֵר, כִּי זֶה יַכְאִיב.
אֲבָל בַּת עֶשְׂרִים הָיִיתִי
לֹא יָדַעְתִּי לְהַקְשִׁיב.

הוּא יַפְלִיג, אָבִי אָמַר לִי,
אֶל אִיֵּי הָאַגָּדָה.
וְלַלֵּב שֶׁלָּךְ, בְּעֶצֶם,
אֵין מָקוֹם בַּמִּזְוָדָה.

יַיִן מַר, פֶּרַח בַּר,
לֹא יוֹתֵר, כִּי זֶה יַכְאִיב.
אֲבָל בַּת עֶשְׂרִים הָיִיתִי
לֹא יָדַעְתִּי לְהַקְשִׁיב.

אַךְ אֲבוֹי, יָמִים הִגִּידוּ
וְלִמְּדַנִי הַמַּכְאוֹב,
אֲנִי כְּבָר בָּת עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם
מַה צָּדַק אָבִי הַטּוֹב. 

יַיִן מַר, פֶּרַח בַּר,
לֹא יוֹתֵר, כִּי זֶה יַכְאִיב.
אֲבָל בַּת עֶשְׂרִים הָיִיתִי
לֹא יָדַעְתִּי לְהַקְשִׁיב.

זה שיר שנולד במקרה, כמו כל הדברים הטובים שקורים לי. אני והאיש שלי מוטקה היינו בין מייסדי הקיבוץ נחל עוז. אותו עזבנו אחרי מבצע סיני,  חשבנו שסוף סוף הגיע השלום, ורצינו לנוח משנים של מתח ומלחמות ולהתחיל בחיים חדשים. אני רציתי ללמוד באוניברסיטה אבל אחרי שסיימתי בית ספר חקלאי לא ידעתי מספיק טוב אנגלית. כסף למורים פרטיים לא היה לי. למדתי לבד
פשוט מה שאהבתי קראתי באנגלית, בעיקר ספרי מתח וספרי שירה. אם נתקלתי בשיר שאהבתי מאד תרגמתי אותו ושמרתי לי במגרה. בין השירים הראשונים שתרגמתי היה גם השיר החכם הזה. הוא נשאר שנים במגרה. בינתיים למדתי אנגלית, כתבתי שירים תסריטים ספרים. עברו שנים
ערב אחד פגשתי את משה וילנסקי בהצגה בקאמרי. הכרתי אותו היטב. כבר כתבנו ביחד הרבה שירים, לתכניות טלוויזיה, (חג לי, בסוכה שלנו) ללהקות צבאיות (סרנדה לעדה ) ושמחנו להיפגש. וילנסקי אמר לי דבר שנגע ללבי. הוא אמר: אני כבר לא צעיר, הלהקות הצבאיות כבר אינן, מהטלוויזיה כבר לא פונים אלי. אולי יש לך איזה שיר בשבילי? הבטחתי לשלוח לו, ושלפתי מהמגרה את התרגום הישן שלי לשיר, תני לו פרח.
המבצעת הראשונה של השיר הייתה ציפי זרנקין, שהופיעה איתו במופע משיריו. היו לו עוד כמה ביצועים. אבל הידוע ביותר הוא הביצוע של גלי עטרי לשיר הזה.