מילים: | לאה נאור |
כְּשֶׁעוֹבְרִים הַיָּמִים מִתְמַלֵאת הַבְּרֵכָה
הַכּלֹ צָף. הַכֹּל צָף וְעוֹלֶה.
זִכְרוֹנוֹת יְשָׁנִים, חֲטָאִים קְטַנִּים
גַּם כָּל סוֹד, כֵּן, כָּל סוֹד מִתְגַּלֶּה.
זִכְרוֹנוֹת עֲלוּבִים, חֲלוֹמוֹת לֹא טוֹבִים,
שְׁקָרִים קְטַנִּים אּוֹ גְדוֹלִים.
כִּי לְאַט לְאַט מִתְמַלֵאת הַבְּרֵכָה,
וְהַמַּיִם עֲדֵיִן עוֹלִים.
עֶלְבּוֹנוֹת יְשָׁנִים, חֶשְׁבּוֹנוֹת קְטַנִּים,
מְרִיבוֹת שֶׁשָּׁכַחְנוּ כִּמְעַט.
הַבְּרֵכָה אֲשֵׁמָה, הַזְּרָמִים עַקְשָׁנִים.
הַמַּיִם עוֹלִים לְאַט.
הִזָּהֵר הִזָּהֵר, הַזְּמַן זוֹכֵר,
הַכֹּל צָף. הַכֹּל צָף וְעוֹלֶה.
הַבְּרֵכָה מִתְמַלֵּאת, שׁוּם דָּבָר לֹא חָסֵר,
גַּם סוֹדֵנוּ בַּסּוֹף יִתְגָלֶה.