אֲנִי וְהַזְּמָן חֲבֵרִים כְּבָר מִזְמָן
מְבַלִּים. לִפְעָמִים קְצָת רָבִים.
הוּא בּוֹרֵחַ, אֲנִי רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו
כְּמוֹ הַרְבֵּה חֲבֵרִים טוֹבִים.

כָּל מַה שֶׁהִפְסַדְנוּ, אָמַרְנוּ: מָחָר,
עוֹד לֹא נִגְמְרוּ הַיָּמִים.
פִּתאוֹם גִּלִּיתִי שֶׁכְּבָר מְאוּחָר.
הַיָּמִים נִגְמָרִים לִפְעָמִים.

הַזְמָן הוּא חָבֲר בּוֹגְדָנִי וּמְסוּכָּן,
אֲנִי מְבִינָה זֹאת כָּעֵת.
בִּילִינוּ יָפֶה שֶׁחֲבָל עַל הַזְמָן.
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהוּא מִתְמַעֵט.

אֲנִי וְהַזְמָן חֲבֵרִים כְּבָר מִזְמָן,
פִּתְאוֹם אֵין לִי זְמָן כִּמְעַט.
הַחָבֵר שֶׁלִּי נֶעְלָם כָּל הַזְּמָן
לְאַט לְאַט לְאַט.