מילים: | לאה נאור |
לחן: | מוני אמריליו |
ביצוע: | חוה אלברשטיין |
ספר זיכרונות
לאה נאור
למוני אמריליו ליום ההולדת. קצת באיחור אבל באהבה גדולה.
ספר הזיכרונות הקטן נשכח לצערי מזמן. אבל יש לי הרבה זיכרונות טובים מיצירה המשותפת שלנו.
חוה אלברשטיין שרה בלחן של מוני אמריליו.
מִזְמָן, כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה,
כְּמוֹ כָּל הַיְּלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת,
הָיָה לִי תָּמִיד בְּתוֹךְ הַיַּלְקוּט
סֵפָר זִכְרוֹנוֹת,
מָלֵא לְבָבוֹת וּשְׁבוּעוֹת אַהֲבָה,
כְּמוֹ אֶצְלְכֶם, אֲנִי מְקַוָּה:
"הָאַבְתִּי לֶחֶם, הָאַבְתִּי פּוֹל אַך אוֹתָך הָאַבְתִּי יוֹתֵר מֵהַכֹּל.
נ. ב. הָאַבְתִּי גַּם לֶחֶם וּמַיִם אַך אוֹתָך הָאַבְתִּי כִּפְלַיִם.
מֵאֵת חֲבֵרְתֵּך הַהוֹאֶבַת לְעוֹלָמִים לָנֶצַח וְגַם לָעַד
יָפָה בְּלוּמֶנְקְרַנְץ"
אָהַבְנוּ פְּרָחִים וְאָהַבְנוּ סוֹדוֹת
וְאָהַבְנוּ גַם כַּמָּה בָּנִים.
לְכָל אַהֲבָה הָיָה לֵב עִם חֵץ,
אוֹ זֵר שׁוֹשַׁנִּים.
אַךְ מִכָּל אַהֲבוֹת הַיַּלְדוּת הַקְּטַנָּה
הַמּוֹלֶדֶת הָיְתָה אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה:
"סְפָרִים לֹא קָרָאתִי לִכְתוֹב לֹא יָדַעְתִי
עַל כֵּן אֶכְתּוֹב לָך רַק שְׁלוֹשָׁה מִלִּים:
הֲיִי נַעֲרָה נֶאֱמָנָה לְעַמֵּךְ וְתִפְאֶרֶת לְאַרְצֵךְ
וַהֲיִי מוּכָנָה לָמוּת בְּעַד מוֹלַדְתֵךְ שָׂרָה אַלְפַנְדָרִי.
סוֹד. מִי שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת הַסּוֹד נוֹתֵן שֵׁני גְּרוּשׁ לְקֶרֶן הַיְּסוֹד."
מֵאָז כְּבָר הָפַכְנוּ הַרְבֵּה דַּפִּים,
גָּדְלוּ הַיְּלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת.
אֲבָל עַד הַיּוֹם עָמוֹק בַּמְּגֵרָה
יֵשׁ סֵפֶר זִכְרוֹנוֹת.
בְּיוֹם קָשֶׁה אוֹ בְּעֶרֶב עָיֵף
נָעִים לִפְעָמִים סְתָם לְדַפְדֵף.
"גִּיכָּרוֹן
אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הָאָרוֹן וְכּוֹתֵב לָך גִּיכָּרוֹן
פִּתְאוֹם נָפַל הָעִפָּרוֹן וְזֶהוּ סוֹף הַגִּכָּרוֹן,
מֵאֵת חֲבֵרֵך בֶּן כִּתָּתֵך זִידְעוֹן מוֹרְזֶנְשְׁטֵין"
הַכְּתָב כְּבָר דָּהָה בִּמְקוֹמוֹת אֲחָדִים,
וְגַם הַפְּרָחִים כְּבָר דָּהוּ.
אֲבָל הָעֵצוֹת הַטּוֹבוֹת עוֹד טוֹבוֹת
כְּמו בַּזְּמַן הַהוּא.
מַדוּעַ כְּבָר אָז לֹא הִקְשַׁבְתִּי לָהֵן,
לְכָל הָעֵצוֹת הַטּוֹבוֹת הָהֵן?
"עֲשִׂי הַרְבֵּה, אִמְרִי מְעַט,
וְעִם בָּנִים – לְאַט לְאַט.
סוֹד כָּמוּס.
הִזָהֲרִי מֵחָתָן שָׂמֵחַ, עָגֹל, קָטָן וְקֵרֵחַ.
הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָךְ, יָפָה יָפִימוֹבְסְקִי."
כָּל יָפָה הָפְכָה כְּבָר מִזְמַן לְיָפִית
וְכָל רוֹזֶנְבּוּרְגֶן הוּא רָז.
אֵין זְמַן עַכְשָׁו לְשֵׁמוֹת אֲרֻכִּים
הַשֵּׁמוֹת שֶׁל אָז.
הַיָּמִים אֲחֵרִים, הַסִּגְנוֹן הִשְׁתַּנָה,
הַיּוֹם הַמּוֹלֶדֶת כְּבָר לֹא בָּאָפְנָה:
"בִּים בַּם בּוֹם פִּתְחִי אֶת הָאַלְבּוֹם,
שָׁם אֶכְתּוב לָךְ שְׁתֵי מִלִּים: שֶׁתַּצְלִיחִי בַּחַיִים."
מִזְמָן, כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה,
כְּמוֹ כָּל הַיְּלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת,
אֵיזֶה מַזָּל שֶׁהָיָה גַם לִיּ
סֵפֶר זִכְרוֹנוֹת.
עִם לֵב מְצוּיָר. אָדוֹם וְכָחוֹל,
בְְּּלִי לֵב, גַּם הַיּוֹם קָשֶׁה לִגְדוֹל.
"זִכָּרוֹן קָטָן עַל דַף גָּדוֹל, זִכְרִי אוֹתִי וְזֶה הַכֹּל."