מילים: | לאה נאור |
ד. 17.2.2021 166
שיחה קצרה עם רוח סערה
לאה נאור
אָמַרְתִּי לָרוּחַ:
הַבַּיִת פָּתוּחַ
נָעוּף מֵהַבַּיִת אַתְּ וַאֲנִי,
מֵעַל לַגָּגוֹת וּמֵעַל לַאַנְטֶנוֹת,
נִדְהָר בַּאֲוִיר עַל סוּסִים-עֲנָנִים.
הָרוּחַ צִפְצְפָה עָלַי,
וְצָחֲקָה בְּקוֹל,
וְגַם זָרְקָה עָלַי עָלֶה
צָהוֹב, כָּזֶה גָדוֹל.
אָמַרְתִּי, תּוֹדָה
אַתְּ נֶחְמָדָה,
אֲבָל אִם יֵשׁ גֶּשֶׁם – אֲנִי בּוֹרַחַת
הָרוּחַ שָׁרְקָה
סָעֲרָה, צָחֲקָה,
וְהוֹרִידָה עָלֵי מִקְלַחַת.
זְהִירוּת מִשִּׂיחוֹת עִם רוּחוֹת סְעָרָה
זֶה נִגְמַר בְּמִקְלַחַת קָרָה