מילים: | לאה נאור |
אֶת הָאַף קִבַּלְתִּי מֵאַבָּא,
אֶת הָעֵינַיִם מִסַּבתָּא אֶסְתֵּר.
אַף אֶחָד עוֹד לֹא גִּילָה לִי
מִמִּי קִבַּלְתִּי סַנְטֵר.
הַפֶּה שַׁיָּךְ לְאַבָּא שֶׁל סַבָּא,
אוֹ אוּלַי לְאִמָּא שֶׁל דּוֹד.
עַל הַפֶּה עוֹד יֵשׁ וִכּוחַ.
זֶה עִנְיָן מְסֻבָּךְ מְאֹד.
הָאָזְנַיִם שֶׁל דּוֹד אֶפְרַיִם
שֶׁאוֹתוֹ אֲנִי בִּכְלָל לֹא מַכִּיר.
אֶת הַמֵּצַח שָׁכַחְתִּי מִמִּי לָקַחְתִּי
אֲבָל אֲנִי מוּכָן לְהַחֲזִיר.
הַחִיּוּךְ, הֵם אוֹמְרִים, הוּא שֶׁל אִמָּא,
הַחִיּוּךְ, אֲבָל לֹא הַצְּחוֹק.
כְּשֶׁאֲנִי צוֹחֵק בְּקוֹל רָם
זֶה צְחוֹק שֶׁל קָרוֹב רָחוֹק.
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁעוֹד לֹא הֶחְלִיטוּ.
הֵם עוֹמְדִים, מַבִּיטִים, מְנַסִּים:
לְמִי יֵשׁ גַּבּוֹת כָּאֵלֶה?
מַה עוֹשִׂים עִם כָּאֵלֶה רִיסִים?
"בָּרִיסִים", הֵם אוֹמְרִים, "יֵשׁ דִּמְעָה."
"הַדִּמְעָה הִיא..." אוֹמְרִים הֵם לִי,
דַּי! מַסְפִּיק! לֹא רוֹצֶה לִשְׁמוֹעַ!
הַדִּמְעָה הַזֹּאת
הִיא שֶׁלִּי.