הָעוֹלָם הוּא גַּלְגַּל
לאה נאור

תִּרְאוּ, הָעוֹלָם הוּא גַּלְגַּל, הוּא גַּלְגַּל.
אַתָּה פַּעַם לְמַטָּה וּפַעַם מֵעַל.
אָז נִתְפּוֹס אֶת הַיּוֹם, נְחַכֶּה לְמָחָר,
נֵהַנֶה מִן הַטּוֹב וְנַמְתִּיק אֶת הַמַֹּר.

הָאֵל שֶׁבָּרָא אֶת אָדָם וְחַוָה
הוּא בָּרָא אֶת הַיּוֹפִי וְהָאַהֲבָה.
הַיּוֹם עוֹד יָפֶה, הַבֹּקֶר צָעִיר,
אָז נִרְקוֹד וְנָשִׁיר וְנָשִׁיר ... וְנָשִׁיר...

תִּרְאוּ, הָּעוֹלָם הוּא גַּלְגַּל הוּא גַּלְגַּל
אַתָּה פַּעַם לְמַטָּה וּפַעַם מֵעַל,
הַטּוֹב וְהָרָע בְּתוֹרָם מִתְחַלְפִים,
אַךְ חָשׁוּב שֶׁנִּזְכֹּור: הַחַיִּים הֵם יָפִים.

אָז נָשִׁיר וְנִרְקוֹד וְנֹאהַב וְנָשִׁיר
כִּי הַשֶׁמֶּש זוֹרַחַת, הַבֹּקֶר בָּהִיר.
הָאֵל שֶׁבָּרָא אֶת הַטּוֹב וְהַרָע
שֶׁיַקְשִׁיב לַשִּׁירָה... לַשִׁירָה...לַשִׁירָה...