אֲנָשִׁים שֶׁנִשְׁאֲרוּ קְטַנִּים
קְרוֹבִים יוֹתֵר לַדֶּשֶא, לַפְּרָחִים,
קְרוֹבִים יוֹתֵר אֶל הַיַּלְדּוּת, אֶל הַחוֹלוֹת הַיְּחֵפִים,
אֶל הַמַּרְאוֹת הֲכִי יָפִים.
אֲנָשִׁים שֶׁנִשְׁאֲרוּ קְטַנִּים
אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהֵם עוֹד יְלָדִים.
כְּאִלּוּ לֹא גָמְרוּ לַחֲלוֹם, אוּלַי עוֹד לֹא גָמְרוּ לִגְדּוֹל,
אַתָּה צוֹדֵק בְּסַךְ הַכֹּל.
אֲנָשִׁים שֶׁנִשְׁאֲרוּ קְטַנִּים
לָרוֹב נוֹשְׂאִים אִתָּם חֲלוֹם גָּדוֹל,
וְהֵם נוֹשְאִים אוֹתוֹ כְּמוֹ כֶּתֶר, נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ כְּמוֹ זֵר
שֶׁלֹא יִפּוֹל וְיִתְפַּזֵּר.
הֵם מַבִּיטִים אֵלֶיךָ בְּחִיּוּךְ,
רוֹאִים אוֹתְךָ וְגַם אֶת הַשָּׁמַיִּם.
זֶה שַׁיָּךְ לָאַהֲבָה שֶׁבָּה רוֹאִים אֶת הַדְבָרִים
וּלְזָוִית הָרְאִיָּה.
אִישׁ קָטָן, אֲפִלּוּ אִם יִפּוֹל,
אָז אֵין לוֹ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה בְּדֶרֶךְ כְּלָל.
כַּמָה הוּא כְּבָר יָכוֹל לִפּוֹל? זֶה לֹא כּוֹאֵב, זֶה לֹא נוֹרָא
וְקַל לָקוּם בַּחֲזָרָה.
אֲנָשִׁים, אִם אֵין לָהֶם חָבֵר,
שֶׁיִבְחֲרוּ רַק חֲבֵרִים קְטָנִים.
הֵם לֹא תוֹפְסִים הַרְבֵּה מָקוֹם, הֵם לֹא צְרִיכִים הַרְבֵּה דְבָרִים,
הֵם מַשְׁאִירִים לַאֲחֵרִים.
וְהַשִּׁיר מוּגָשׁ בִּמְקוֹם פֶּרַח קָטָן, אוֹ נְשִׁיקָה חַמָּה,
לַאֲנָשִׁים הַקְטַנִּים וְלַנָשִׁים הַקְטַנּוֹת
שֶׁבַּקָּהָל
וְשֶׁעַל הַבָּמָה.
השיר נכתב בשנת 1974 למופע של חוה אלברשטיין :"שיר במתנה" הוא נולד כתוצאה משיחה בינינו.
חוה סיפרה לי שאשה ברחוב עצרה אותה ואמרה: את חוה אלברשטיין? זה הכל? על הבמה את נראית יותר גבוהה.
צחקנו, ואני אמרתי שיש יתרונות באנשים שנשארו קטנים. וכעבור כמה ימים הבאתי לה את השיר הזה.
הביצוע המקורי של חוה אלברשטין