נוֹצַת הַפְּלָאִים
לפי ינוש

מילים:   לאה נאור
לחן:   מוני אמריליו
ביצוע:   חוה אלברשטיין

חוה אלברשטיין (גרסת שמע)
הילדה המקסימה מאיה מרדימה את אחיה הקטן
מֵעֵבֶר לַיָּם וְלִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים,
כְּשֶׁכָּל הַדְּבָרִים עוֹד הָיוּ יוֹתֵר קְטַנִּים,
בִּמְקוֹם לְדַבֵּר עוֹד הָיוּ כֻּלָּם שָׁרִים,
הָיוּ יְלָדִים שֶׁפִּטְפְטוּ עִם צִפֳּרִים,
 
אָז יֶלֶד אֶחָד שֶׁהָיָה קָטָן נוֹרָא,
יָשַׁב לוֹ עַל עֵץ וּפִטְפֵּט עִם דְרוֹרָה.
הוּא הֵבִיא לָהּ פֵּרוּר שֶׁל עוּגָה בְּמַתָּנָה,
וְהִיא נָתְנָה לוֹ נוֹצָה כָּזֹאת קְטַנָּה.
 
הָיְתָה זֹאת בְּעֶצֶם נוֹצַת פְּלָאִים
שֶׁיָדְעָה לְנַגֵּן שִׁירִים נִפְלָאִים.
אוֹמְרִים שֶׁכָּל מִי שֶׁשָּׁמַע אֶת הַקוֹל
הִתְחִיל לִגְדּול וְלִגְדּול וְלִגְדּול.
 
הָיָה הַיָּרֵחַ אָז דַּק כְּמוֹ מַגָּל,
שָׁמַע אֶת הַשִּׁיר וְתִרְאוּ אֵיךְ הוּא גָּדַל.
יַלְדָּה קְטַנְטַנָּה בְּתוֹךְ עֲגָלָה
שָׁמְעָה אֶת הַשִּׁיר וְהָפְכָה לְיַלְדָּה גְּדוֹלָה.
 
אַךְ אִם לְאָחוֹר הַשִּׁיר נֻגַּן
כָּל מִי שֶׁשָּׁמַע נַעֲשָׂה יוֹתֵר קָטָן.
סִפְּרוּ לִי שֶׁפַּעַם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר זְקֵנִים
שָׁמְעוּ וְהָפְכוּ לִנְכָדִים וּלְנִינִים.
הַיֶּלֶד הָיָה מְנַגֵּן לוֹ וְשָׁר
בְּנוֹצַת הַפְּלָאִים הָפוּךְ וְגַם יָשָׁר.
מֵאָז וְעַד הַיּוֹם יֵשׁ בַּכְּפָר וְגַם בָּעִיר
קְטַנִּים וְגַם גְּדוֹלִים, הַכֹּל בִּגְלַל אוֹתוֹ הַשִּׁיר.
 
שָׁמַע זֹאת הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּמְּדִינָה,
צִוָּה לְהָבִיא אֶת הַיֶּלֶד לְפָנָיו.
כִּי כָּל הַמְּלָכִים, לֹא חָשׁוּב מַה גָּדְלָם,
רוֹצִים לִהְיוֹת הֲכִי הֲכִי שֶׁבָּעוֹלָם.
 
כְּשֶׁהַמֶּלֶך אוֹמֵר אָז כֻּלָּם בָּאִים.
הַיֶּלֶד בָּא עִם נוֹצַת הַפְּלָאִים.
הֶחֱוָה קִדָּה, לֹא אָמַר מִלָּה,
וְהִתְחִיל לְנַגֵּן מֵהַסוֹף לַהַתְחָלָה.
 
הַמֶּלֶך וְכָל הַיּוֹעֲצִים וְהַשָׂרִים
קָטְנוּ וְהִצְטַמְקוּ וְנֶהֶפְכּו לְפֵרוּרִים,
אָבְדוּ כֻּלָּם מִתַּחַת לַשְׁטִיחִים.
דְבָרִים שֶׁכָּאֵלֶה קוֹרִים גַּם לִמְלָכִים.
 
מִיָּד כְּשֶׁנוֹדַע בָּעִיר הַמַּעֲשֶׂה
מֵאָה נְסִיכִים נִסּוּ לִתְפּוֹס אֶת הַכִּסֵּא.
הַיֶּלֶד לָקַח בְּיָדוֹ אֶת הַנוֹצָה,
עָבַר בֵּין כֻּלָּם וְהַחוּצָה הוּא יָצָא.
 
מֵאָז הוּא נוֹדֵד בְּכָל עִיר וּמְדִינָה
וּמְנַגֵּן בַּנּוֹצָה אֶת הַמַנְגִּינָה.
בַּלֵילוֹת הַיָּפִים כְּשֵׁהַשֶׁקֶט עָמוֹק
לִפְעָמִים שׁוֹמְעִים הַיְּלָדִים צְלִיל רָחוֹק.
 
(חֲשַׁבְתֶּם לָמָה הַיָּרֵחַ מִשְׁתַּנֶה כָּל הַזְּמָן,
לִפְעָמִים הוּא גָּדוֹל וְלִפְעָמִים הוּא קָטָן?
הַיְּלָדִים הַמְחַיְכִים בִּשְׁנָתָם, הֵם יוֹדְעִים:
זֶה הַיֶּלֶד הַהוּא עִם נוֹצַת הַפְּלָאִים.)
 
מֵאָז בָּעוֹלָם, זֹאת כֻּלָּנוּ מְבִינִים,
יֵשׁ קְטַנִּים וְיֵש גְּדוֹלִים וְיֵשׁ מִכָּל מִינֵי מִינִים.
תָּלוּי אֵיך הַיֶּלֶד נִגֵּן לוֹ בַּנוֹצָה
יָשָׁר,
הָפוּך,
אוֹ אֵיךְ שֶׁהוּא רָצָה.