הֶחָבֵר שֶׁלִי הוּא חָתוּל
יֵשׁ חֲתוּלִים וַחֲתוּלוֹת שֶׁאוֹהֲבִים רַק אֶת עַצְמָם
וְלֹא אִכְפַּת לָהֶם מִכְּלוּם וְלֹא אִכְפַּת מֵהָעוֹלָם.
אֲבָל אֲנִי מַכִּיר חָתוּל וְהוּא חָבֵר שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ וְגַם הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ,
כֵּן, שְׁנֵינוּ אוֹהֲבִים אוֹתֹו.
וְלֹא אִכְפַּת לוֹ אִם הָיִיתִי יֶלֶד טוֹב אוֹ קְצָת שׁוֹבָב,
הוּא לְצִדִּי יִהְיֶה תָּמִיד, אִם רַק אֶתֵן לוֹ קְצָת חָלָב.
וְהוּא שָׂמֵחַ בִּמְיֻחָד אִם מְלַטְפִים אֶת פַּרְוָתוֹ.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ וְגַם הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ,
כֵּן, שְׁנֵינוּ אוֹהֲבִים אוֹתֹו.
