זֶה קוֹרֶה בִּיְרוּשָׁלַיִם,
זֶה אוּלַי בָּא מִן הֶהָרִים.
מִי יוֹדֵעַ אֵיךְ קָרָה הַפֶּלֶא,
אֵיך פִּתְאוֹם הָיִינוּ אֲחֵרִים.
הַנוֹפִים הַיָּפִים הָאֵלֶה,
עִיר קָשָׁה, עִיר מֵהַסְּלָעִים.
אֵיזֶה כֹּחַ פֹּה שָׁמוּר בָּאֶבֶן,
אֵיזוֹ רוּחַ! רוּחַ אֱלֹהִים.
שָׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם
טִיַּלְנוּ וְרָאִינוּ וְהָיִינוּ שִׁכּוֹרִים.
שָׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם
שָׁלוֹם לַאֲנָשִׁים וְלַסְּלָעִים וְלְהָרִים.
טוֹב לִנְשׁוֹם אֶת רֵיחוֹת הָאוֹרֶן,
בָּאֲוִיר הֵד פַּעֲמוֹנִים.
וְהָרוּחַ הַקְרִירָה בָּעֶרֶב
מְצַנֶּנֶת אֶת הָאֲבָנִים.
הַבָּאִים לִיְרוּשָׁלַיִם
לְעוֹלָם לֹא יֵצְאוּ רֵיקָם.
מַשֶּׁהוּ סוֹפְגִים הֵם מִן הַקֶּסֶם,
מַשֶּׁהוּ תָּמִיד נִשְׁאַר אִתָּם.
שָׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם
טִיַּלְנוּ וְרָאִינוּ וְהָיִינוּ שִׁכּוֹרִים.
שָׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם
שָׁלוֹם לַאֲנָשִׁים וְלַסְּלָעִים וְלְהָרִים.
דודו זר ושלומית הגואל