בּוֹקֶר טוֹב, קָלוּי הַלֶּחֶם,
שׁוּב שׁוֹתִים קָפֶה הָפוּך.
יַלְדָּתִי סְמוּקַת הַלֶּחִי,
מִתְעוֹרֶרֶת בְּחִיּוּךְ.
יַלְדָּתִי נָתְנָה לִי פֶּרַח
וְחִבּוּק שֶׁל אַהֲבָה,
קוֹל צְחוֹקָה נִישָׂא בָּרוּחַ,
וְהָרוּחַ הִיא טוֹבָה.
יוֹם נֶחְמָד, יִהְיֶה לִי יוֹם נֶחְמָד.
וְהַצָּרוֹת? שֶׁיְחַכּוּ בַּצָּד.
גַּם הַיּוֹם עָלָה הַסּוֹמֶק
עַל לֶחְיֵי הַתַּפּוּחִים.
סְחַרְחָרִים הַסּוֹחֲרִים פּה
מִנִּחוֹחַ הַפְּרָחִים.
בְּפִנַּת הָרְחוֹב קוֹרְצִים לִי
שְׁזִיפִים וְתוּת גִּנָּה,
מִמִרְפֶּסֶת מְצִיצִים לִי
עֲצִיצִים וּמַנְגִינָה.
יוֹם נֶחְמָד, יִהְיֶה לִי יוֹם נֶחְמָד.
וְהַצָּרוֹת? שֶׁיְחַכּוּ בַּצָּד.
לְאַט לְאַט, לא לְמַהֵר,
יֵשׁ זְמָן, עוֹד לא הִתְחִיל הַיּוֹם.
מוּתָר עוֹד קְצָת לְהִשָׁאֵר
וּלְקַווֹת וְלַחֲלוֹם:
שֶׁיוֹם נֶחְמָד, יִהְיֶה לִי יוֹם נֶחְמָד.
וְהַצָּרוֹת? שֶׁיְחַכּוּ בַּצָּד.
