הַדּוֹד חַיִּים צוֹבֵט בַּלְחָיַיִם
לאה נאור
הַדוֹד חַיִּים
צוֹבֵט בַּלְּחָיַיִם
וְשׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת שֶׁאֲנִי לא יוֹדַעַת אֶת הַתְּשׁוּבָה:
אַתְּ יַלְדָּה טוֹבָה?
אַתְּ לא מִתְחַצֶפֶת לַמְבוּגָרִים?
אַתְּ שׁוֹמַעַת בְּקוֹל הַהוֹרִים?
אַתְּ אוֹכֶלֶת אֶת כָּל הָאֲרוּחָה?
אַתְּ צוֹעֶקֶת? אַתְּ בּוֹכָה?
אַתְּ עוֹשָׂה מַה שֶׁאִמָא מְבַקֶשֶׁת מִמֵּךְ?
מַה שְׁלוֹמֵךְ?
אֲנִי צְרִיכָה לְחַיֵּךְ.
אֲנִי מֻכְרָחָה לְהַקְשִׁיב.
אַף פַּעַם אֲנִי לא יוֹדַעַת מַה לְהָשִׁיב,
כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה אֶת הַדּוֹד חַיִּים
שֶׁצוֹבֵט בַּלְּחָיַיִם
אֲנִי הוֹלֶכַת מִסָּבִיב.
