הָאִישׁ הֶחָשׁוּב שֶׁאָשִׁיר לוֹ כָּאן,
הָאִישׁ הַשּׁוֹלֵט עַל הַכּלֹ,
גַּם הוּא הָיָה פַּעַם יֶלֶד קָטָן
חֲצִי מֶטֶר בְּסַךְ הַכֹּל.
הוּא יָשַׁב עַל בִּרְכַּי, הַתִּינוֹק הַזָּעִיר,
נִדְנַדְתִּי אֶת הַבַּכְיָן.
כָּל בּוֹקֶר הוֹשַׁבְתִּי אוֹתוֹ עַל הַסִּיר,
נִגַּבְתִּי לוֹ אֶת הַיַּשְׁבָן.
מָחַטְתִּי לוֹ אֶת אַפּוֹ הַמְנוּזָל,
נִיקִּיתִי לוֹ אֶת הָאָזְנַיִם,
סֵרַקְתִּי אוֹתוֹ, בָּדַקְתִּי מִשְׁקָל,
גָּזַרְתִּי לוֹ צִפָּרְנַיִם.
הָיְתָה לוֹ יַלְדוּת – כְּמוֹ שֶׁל כָּל חֲבֵרָיו.
הוּא שִׂחֵק, כְּמוֹ כֻּלָּם, בָּרְחוֹב.
הִכִּיתִי אוֹתוֹ כְּשֶהָיָה קְצָת שׁוֹבָב.
הִפְסַקְתִּי – כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד טוֹב.
עָבַר זְמַן וְהֵבַנְתִּי לְאַט לְאַט:
הוּא קְצָת מְטוּמְטָם, זֶה לֹא טוֹב.
הַיֶּלֶד גָּדוֹל, בֶּן שְׁלוֹשִׁים כִּמְעַט,
לֹא יוֹדֵעַ לִקְרוֹא וְלִכְתּוֹב.
"מַה נֶעֲשֶׂה?, הִתְיַפְּחוּ הוֹרָיו
"הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אִידְיוֹט.
אֲפִלּוּ שָׁלִיחַ הֲכִי פָּשׁוּט
הוּא לֹא יוּכַל לִהְיוֹת."
"חָה חָה, " צָחַקְתִּי, "זֶה הַקָּטָן
יִהְיֶה פּוֹלִיטִיקַאי גָּדוֹל."
"נָכוֹן! אַתְּ גָּאוֹן! זֶה ג'וֹב מְצֻיָּן!"
קָרא הַמְּטוּמְטָם בְּקוֹל.
"גַּם עַסְקָנוּת הִיא אָמָּנוּת,"
אָמַרְתִּי: "תִּלְמַד תַּחְבּוּלוֹת:
אֵיך מַצְלִיחִים לְהַחְמִיץ הִזְדַמְנוּת,
נִכְשָׁלִים, וּפוֹלְטִים קְלָלוֹת,
אֵיךְ מְפַתִים, אֵיך מוֹשְׁכִים בַּחוּטִים,
וְאֵיךְ מוֹשְׁכִים קוֹלוֹת."
"אֵיךְ בַּנְאוּם לֹא אוֹמְרִים כְּלוּם
וְאֵיך נִקְשָׁרִים קְשָׁרִים,
אֵיךְ מְסַדְּרִים מִתְחָרִים אֲחֵרִים
וְאֵיך מְסַפְּרִים שְׁקָרִים.
וְחָשׁוּב כָּל כָּך שֶׁלֹא תִּשְׁכַּח
לְצַחְצֵחַ כָּל יוֹם שִׁנַּיִם,
לִשְׁמוֹר יָדַיִם נְקִיוֹת.
גַּם הַצִּפָּרְנַיִם".
עַכְשָׁיו אֲנִי כְּבָר בַּת תִּשְׁעִים,
מְאוּחָר כָּבַר לְהִתְחָרֵט.
וְרַק בִּגְלָלִי, הַטֶּמְבֶּל שֶׁלִּי
הוּא הַנָּשִׂיא כָּעֵת.
