כָּל כָּך הִתְבַּיַּשְׁתִּי
מתוך הספר: "רחוב סומסום, אני חושב שזה נפלא"
| מילים: |
דויד קור, עברית: לאה נאור |
(האם הייתם פעם נבוכים מאד?)
הַיּוֹם בִּיַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי.
הָיִיתִי מְבוּיָש.
מַה, בֶּאֱמֶת? גַּם אֶצְלְךָ?
מִקְרֶה כָּזֶה מַמָּש?
נָסַעְתִּי לִי בָּאוֹטוֹבּוּס
חָמֵש דַּקּוֹת בְּעֵרֶךְ.
הִרְגַשְׁתִּי טוֹב, עַד שֶׁיָּשַׁבְתִּי
לִי עַל אֵיזוֹ בֶּרֶךְ.
אוֹי לֹא! אָמַרְתִּי. מַה יִהְיֶה?
סְלִיחָה... אֲנִי חָשַׁבְתִּי...
צָרִיך הָיִיתִי לְהַבִּיט
לִפְנֵי שֶׁהִתְיַשַּׁבְתִּי.
יָשַׁבְתִּי עַל בִּרְכֵּי אִשָׁה
טוֹבָה וּנְבוֹנָה.
אָמְרָה שֶׁלָהּ זֶה לא אִכְפַּת.
אָמְרָה שֶׁמְּבִינָה.
אָמַרְתִּי לָהּ: תּוֹדָה רַבָּה
שֶׁלא נִבְהַלְתְ בִּכְלָל,
וְשֶׁהֵבַנְתְּ שֶׁאֲנִי לא
חוֹשֵׁב שֶׁאַת סַפְסָל.
וְקַמְתִּי בִּמְהִירוּת רַבָּה,
מָצָאתִי לִי מָקוֹם.
הָיִיתִי מְבוּיָּש מְאֹד.
הָיִיתִי גַּם אָדוֹם.
אִם גַּם אַתָּה הִרְגַּשְׁתָּ כָּךְ
אֵין צוֹרֶך לְתָאֵר אֶת
הַהֲקַלָּה כְּשֶׁמְּגַלִּים
שֶׁהַבּוּשָׁה עוֹבֶרֶת.
