הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה הַנִּפְלָאָה
מִיּ יַגִּיד לּי מַה הִיא מְבִיאָה,
מַה תָּבִיא אֵלַי בִּשְׁתֵּי כְּנָפֶיהָ?
מִי יוֹדֵעַ?

הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה הַחֲדָשָׁה
הִיא קְרוֹבָה כְּבָר, יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה,
מַה תָּבִיא אֵלַי בִּשְׁתֵּי כְּנָפֶיהָ?
מִי יוֹדֵעַ?

פְּגִישָׁה חֲדָשָׁה, אַהֲבָה חֲדָשָׁה,
יָמִים חֲדָשִׁים, הַרְגָשָׁה חֲדָשָׁה,
פְּרָחִים חֲדָשִׁים עַל כָּל הַגְּבָעוֹת
וַהֲמוֹן הַפְתָעוֹת.
אוּלַי גַּם חֲלוֹם, אוּלַי גַּם בְּדָיָה
אוּלַי מִין דָּבָר שֶׁכְּמוֹתוֹ לֹא הָיָה?

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַדָּבָר הֲכִי נִפְלָא –
זֶה לְהַתְחִיל הֲמוֹן דְּבָרִים מֵהַתְחָלָה,
לִקְנוֹת קַלְמָר חָדָשׁ, וְסֵפֶר וּמַחְבֶּרֶת
וּלְהַחְלִיט שֶׁהַשָּׁנָה יִהְיֶה אַחֶרֶת.

שֶׁהַשָּׁנָה אֲנִי... בִּכְלָל... נוּ, בֶּאֱמֶת.
וְהַשָּׁנָה אֶהְיֶה בְּסֵדֶר בְּהֶחְלֵט,
וְלֹא אֶשְׁכַּח לִזְכֹּר אֶת כָּל מַה שֶׁבָּרַח לִי,
וּלְנַסּוֹת שׁוּב אֶת כָּל מַה שֶׁלֹּא הָלַךְ לִי.

פְּגִישָׁה חֲדָשָׁה, אַהֲבָה חֲדָשָׁה...

הִיא כְּבָר בָּאָה לָהּ מֵעֵבֶר לֶהָרִים,
מְבִיאָה לִי כָּל מִינֵי דְבָרִים,
אֵיך הָיִינו מִסְתַּדְּרִים פֹּה בִּלְעָדֶיהָ
מִי יוֹדֵעַ? מִי יוֹדֵעַ? מִי יוֹדֵעַ?

הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה הַנִּפְלָאָה
מִיּ יַגִּיד לּי מַה הִיא מְבִיאָה,
מַה תָּבִיא אֵלַי בִּשְׁתֵּי כְּנָפֶיהָ?
מִי יוֹדֵעַ?

השיר, וההקדמה הקצרה שלפניו (דקלום: כששנה חדשה מגיעה) כפי שצולם בתכנית חג לי, בשחור לבן , שנת 1972