מילים: | לאה נאור |
מַה קָרָה
לְחוּט הַתְּפִירָה?
תָּמִיד הוּא תַפָר לוֹ בְּנַחַת.
אֵיךְ קָרָה
שֶׁחוּט הַתְּפִירָה
זחל אל קוף הַּמַחַט?
הוּא נכרך מאחוריהָ
וְהָלַךְ בְּעִקְבוֹתֶיהָ
עַד לִקְצֵה הַחוֹר בַּכִּיס שֶׁבֵּמִכְנָס.
הוּא הָיָה מַמָּש סַפַּחַת,
וְאָמְרָה לוֹ כְּבָר הַמַחַט
שֶׁנִמְאַס לָהּ! שֶׁנִמְאַס לָהּ! שֶׁנִמְאַס!
כִּי הַחוּט חָתָן נָחוּת הוּא,
בְּלִי כַּמּוּת וּבְלִי אֵיכוּת הוּא,
אֵיך אֶפְשָׁר לִסְבּול מִין חוּט בְּלִי חוּט שִׁדְרָה?
חוּט חַשְׁמַל נוֹהֵג אַחֶרֶת:
מַגָּעוֹ מַרְטִיט בָּהּ זֶרֶם!
אֲבָל זֶה? שָׁוְיוֹ כְּחוּט הַשַׂעֲרָה!
לָהּ שׁוּשֶׁלֶת מְפוֹאֶרַת!
סָב כִּידוֹן וְסַבְתָּא חֶרֶב
לא נָאֶה שֶׁתֵירָאֶה עִם חוּט תְּפִירָה.
הִסְתַּכְּלוּ בּוֹ, אֵיזֶה גֶּבֶר!
מִתְפַּתֵּל הוּא לְכָל עֵבֶר.
בְּעֵינֵיהָ כָּל אָרְכּוֹ יָרַד נוֹרָא.
וּדְמוּתוֹ, כַּך טָעְנָה הִיא
מִצְטַמֶקֶת וּקְטֵנָה הִיא,
מִתְקַצֵּר הוּא בְּכָל רֶגַע שֶׁעוֹבֵר.
אֵין עַל כֵּן לְהִתְפַּלֵא שֶׁ –
הִיא נִתְקָה אִתּוֹ כָּל קֶשֶׁר
וְרָקְדָה לָהּ עַל כַּפְתּוֹר עִם חוּט אַחֵר.
מה קרה לחוט התפירה?
את נפשו וגופו הוא מכר.
איך זה קרה? זה איום ונורא!
הוא נגמר. אף קצה חוט לא נשאר.