רָמִי וְטַלִּי יוֹשְׁבִים לֶאֱכוֹל,
תָּמִיד הֵם אוֹכְלִים בְּיַחַד,
מַה רָמִי וְטַלִּי רוֹצִים לֶאֱכוֹל

שֶׁלֹא יִשָׁאֵר בַּצַּלַּחַת?

 

אוּלַי יֹאכְלוּ בֵּיצָה קָשָׁה?
לֹא, זֶה בִּכְלָל לֹא טוֹב.
רָם לֹא אוֹהֵב אֶת הַלָּבָן
וְטַל שׂוֹנֵאת צָהוֹב.

 

אוּלַי סְתָם לֶחֶם עִם חֶמְאָה?
לֹא לֹא, זֶה מְסֻבָּך,

רָם לֹא אוֹהֵב אֶת הַקָּשֶׁה
וְטַל שׂוֹנֵאת אֶת הָרַךְ.

 

אוּלַי גְּבִינָה? אוּלַי רִבָּה
לֹא לֹא, תּוֹדָה רַבָּה
רָמִי לֹא אוֹהֵב גְּבִינָה
וְטַל שׂוֹנֵאת רִבָּה.

 

אוּלַי נִתֵּן לָהֶם סָלָט?
יֵש פֹּה בְּעָיָה:
רָם שׂוֹנֵא מְלָפְפוֹן
וְטַל – עַגְבַנִיָּה.

אָז הִם, בְּכָל הָאֲרוּחוֹת,
מִתְחַלְפִים בַּצַּלָּחוֹת.
מוֹצְאִים אֶת הָרֶגַע הַמַּתְאִים
וּמִתְחַלְפִים כְּשֶׁלֹא רוֹאִים.

 

וְאִמָּא מְרוּצָה כָּל כָּךְ,
גַּם אַבָּא כְּבָר אָמַר:
אַתֶּם אוֹכְלִים יָפֶה מְאֹד,
בַּצַּלָּחוֹת כְּלוּם לֹא נִשְׁאַר.