אֶצְלֵנוּ גָּר גַּמָּד מוּזָר,

שׁוֹבָב, אַך מְיוּחָד.

הוּא אָשֵׁם בְּכָל דָּבָר
קוֹרְאִים לוֹ אַפֶחָד.

תָּמִיד הוּא מִתְחַבֵּא בַּצֵּל
לֹא רוֹאִים אוֹתוֹ
אֲבָל כָּל מַה שֶׁמִתְקַלְקֵל
זֶה בְּאַשְׁמָתוֹ.

 

כָּל מַה שֶׁלֹא מַצְלִיחַ לִי,
נִשְׁבָּר, נִמְעָךְ, אָבַד,
מִי אָשֵׁם? זֶה לֹא אֲנִי.
זֶה הוּא. זֶה אַפֶחָד.

אִם הַדְּלָתוֹת חוֹרְקוֹת נוֹרָא
זֶה רַק בִּגְלָלוֹ,

כִּי לְשַׁמֵן אֶת הַצִּירִים
זֶה הַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ.

 

פִּתְאוֹם הָאֲגַּרְטָל נָפַל לוֹ,
הִכְתִים אֶת הַמַּפָּה.

הוּא בָּא עִם בּוֹץ בַּנַּעֲלָיִם
לִכְלֵך אֶת הָרִצְפָּה.

נִקְרְעוּ לוֹ שְׁנֵי סְפָרִים,
נִשְׁפְּכוּ לוֹ מַיִם,
נִתְלָשׁ כַּפְתּוֹר מִן הַחוּלְצָה
גַּם מִן הַמִּכְנָסַים.

 

הוּא שׁוֹכֵחַ נְיָרוֹת

בְּתוֹךְ הַמְּקָרֵר.

הוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת
וְאֵינוֹ סוֹגֵר,

בִּגְלַל זֶה חָתוּל חוֹגֵג
עַל הַשׁוֹקוֹלָד.

זֶה לֹא אֲנִי, זֶה לֹא אָחִי,

זֶה אַפֶחָד.

 

יֵשׁ סִמָנִים שֶׁל אֶצְבָּעוֹת
שֶׁלּוֹ עַל הַקִּירוֹת.

בְּגָּדִים מִתַּחַת לַמִּטָּה
מַסְטִיק בַּמְגֵרוֹת.

הָאִם גַּם אֶצְלְכֶם גָּר

גַּמָּד כָּזֶה נֶחְמָד

שֶׁהוּא אָשֵׁם בְּכָל דָּבָר?

קוֹרְאִים לוֹ אַפֶחָד.