עֵת הָיִיתִי יֶלֶד קַט
אָבִי אָמַר לִי כָּך:
לְמַד יַלְדִּי מֵעֵץ לִימוֹן
וּזְכוֹר וְאַל תִּשְׁכַּח;
אֶל מוּל חַלּוֹן חַדְרִי הַצַּר
פָּרַח לוֹ עֵץ לִימוֹן
וּבֶאֱמֶת בִּזְמַן קָצָר
לָמַדְתִּי הֲמוֹן:
הַלִּימוֹן כֹּה יָפֶה הוּא
רֵיחָנִי וְנֶהְדָּר
אֲבָל אַל תֹּאכַל מִמֶּנוּ
אִי אֶפְשָׁר, לֹא, אִי אֶפְשָׁר.
אַהֲבָתִּי פָּרְחָה תָּמִיד
בְּצֵל הַלִּימוֹנִים
לְכָל יְפֵהפִיוֹת הַכְּפָר
נִשְׁבַּעְתִּי אֱמוּנִים.
טָבַלְתִּי כָּל אוֹתָם יָמִים
בְּאֹשֶׁר עַד צַוָּאר
וְכָךְ שָׁכַחְתִּי לִפְעָמִים
מָה אַבָּא לִי אָמַר:
הַלִּימוֹן כֹּה יָפֶה הוּא
רֵיחָנִי וְנֶהְדָּר
אֲבָל אַל תֹּאכַל מִמֶּנוּ
אִי אֶפְשָׁר, לֹא, אִי אֶפְשָׁר.
הֵיכָן הֵן כָּל אַהֲבוֹתַי?
נוֹתְרָה אִשְׁתִּי בִּלְבַד.
פִּרְחֵי הַלִּימוֹנִים נָשְׁרוּ
נִשְׁאַר לִימוֹן אֶחָד.
לִמְּדוּ, רֵעַי הַצְעִירִים
מִנִּסְיוֹנִי הַמָּר
עַתָּה חָכַמְתִּי גַּם אֲנִי
וְכָךְ לָכֶם אוֹמַר:
הַלִּימוֹן כֹּה יָפֶה הוּא
רֵיחָנִי וְנֶהְדָּר
אֲבָל אַל תֹּאכַל מִמֶּנוּ
אִי אֶפְשָׁר, לֹא, אִי אֶפְשָׁר.
הַלִּימוֹן כֹּה יָפֶה הוּא
רֵיחָנִי וְנֶהְדָּר
אַךְ נַסֵּה לִטְעוֹם מִמֶּנוּ
אִי אֶפְשָׁר, לֹא, אִי אֶפְשָׁר.
(כֵּן אֶפְשָׁר, עִם קְצָת סֻכָּר...)