אַתָּה זָקֵן, אַבָּא וִילְיַאם, אָמַר הַצָּעִיר
וְהִלְבִּין עַד מְאֹד שְׂעָרְךָ,
אַך אַתָּה מִתְעַקֵּשׁ לַעֲמוֹד עַל הָרֹאשׁ.
תַּחְשׁוב: זֶה מַתְאִים לְגִילְךָ?
כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר, עָנָה הַזָּקֵן,
דָּאַגְתִּי לָרֹאשׁ וְלַמּוֹחַ.
אַךְ עַכְשָׁיו, כְּשֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁמוֹחַ לִי אֵין
אֶעֱשֶׂה זאת כָּל עוֹד יֵשׁ לִי כּוֹחַ.
אַתָּה זָקֵן, אַבָּא וִילְיַאם, הַבֶּטֶן גָּדְלָה,
גַּם שָׁמַנְתָּ בְּאוֹפֶן מוּזָר.
אַך נִכְנַסְתָּ בַּדֶּלֶת בְּסַלְטָה כְּפוּלָה.
מַה הַסִּבָּה לַדָּבָר?
עָנָה הַזָּקֵן: כְּמוֹ הַרְבֵּה צְעִירִים
מָרַחְתִּי אֶת גּוּפִי בְּמִשְׁחָה
וְהֵגַנְתִּי עָלָיו בִּשְׁמָנִים יְקָרִים.
אִם תִּרְצֶה אֶמְכּוֹר גַּם לְךָ.
אַתָּה זָקֵן. זְקֵנִים יְכוֹלִים לֶאֱכוֹל
רַק מָרָק וְדַיְסוֹת וּקְצִיצוֹת.
אַךְ גָּמַרְתָּ בַּרְוָוז, הַמָּקוֹר וְהַכֹּל,
אֵיך אָכַלְתָּ גַּם אֶת הַנוֹצוֹת?
בַּבַּיִת שֶׁלָנוּ, הֵשִׁיב לוֹ אָבִיו:
הָיוּ וִיכּוּחִים וּצְעָקוֹת.
בִּגְלַל הַצְּעָקוֹת עַל אְמְךָ, בֵּן חָבִיב,
יֵשׁ לִי מֶלְתָּעוֹת חֲזָקוֹת.
אַתָּה זָקֵן, אַבָּא וִילְיַאם, אֵיך בְּגִילְךָ
עֵינֵיךָ רוֹאוֹת בִּכְלָל?
אַך הֶחְזַקְתָּ צְלוֹפָח עַל קְצֵה אַפְּךּ!
זאת חָכְמָה? וּבְשִיוּוי מִשְׁקָל?
עַל שָׁלוֹש שְׁאֵלוֹת, בְּנִי, הֵשַׁבְתִּי לְךּ
וְזֶה דַי! הוּא עָנָה לוֹ בְּנַחַת.
עוּף מִכָּאן עִם כָּל הַשְׁטוּיוֹת שֶׁלְךָ
אוֹ אֶבְעַט בְּךָ הַחוּצָה בַּתַּחַת.
השיר הזה, מתוך הספר המופלא "אליס בארץ הפלאות" היה למעשה השיר הראשון שתירגמתי, במסגרת נסיונותי הקשים לשפר את האנגלית שלי כדי להתקבל לאוניברסיטה בראשית שנות השבעים. הספר הראשון שקראתי באנגלית היה כמובן "אליס בארץ הפלאות" כשהגעתי אל אליס הקוראת "אתה זקן, אבא ויליאם" הרגשתי שאני חייבת לתרגם לי את השיר הזה. זוהי פנינה של הומור חכם ומטורף. התרגום הראשון אבד לי עם השנים, הייתי מוכרחה לתרגם אותו מחדש, קרוב עד כמה שאפשר לתרגום הראשון, שהוא אהבתי הראשונה לתרגום.
אז עוד לא ידעתי כי השיר הזה הוא בעצם פרודיה אנטי חינוכית על שירו החינוכי למהדרין של רוברט סאותי OLD MAN'S COMFORTS
שנכתב בשנת 1799, שירו של סאותי הוא על אב זקן המחנך את בנו הצעיר והתמים איך לעבור את החיים הקשים האלה בדיוק כמוהו.
המקור נשכח מזמן. אבל הפרודיה עליו לא תישכח לעולם:
לסקרנים: הנה תרגום לעברית של המקור.
ניחומים של אדם זקן
רוברט סאותי
עברית: לאה נאור
אתה זקן, אבא ויליאם, בכה הבן,
תלתליך מאד אפורים.
אך אתה עוד חזק, לא נראה כמו זקן,
למדני להיות בריא.
ידעתי תמיד, ענה הזקן,
כמה קצרים הנעורים,
שמרתי כוחות, ובריאות גם כן
כצידה לימים אחרים.
אתה זקן, אבא ויליאם, בכה הצעיר
ועברו עינוגי האהבה,
אך על מה שעבר אינך מתלונן.
איך? ספר לי, עשה לי טובה.
הבנתי כבר כשהייתי צעיר
ששום דבר לא נשאר.
חשבתי על הימים הבאים.
לא בכיתי על העבר.
אתה זקן אבא ויליאם, אמר הצעיר
והמוות קרב והולך.
אך אתה עוד צוחק, מדבר ומסביר,
אנא, למד אותי איך?
אבא ויליאם אמר: שים לב לדברי,
הקשב בן יקר שלי:
תמיד זכרתי את אלוהי
והוא לא שכח את גילי.
(אולי יעניין אותך לראות את תרגום שירו הנפלא של רוברט סאותי "הקרב בבלנהיים" במדור הזה.)