תִּזְכּור אוֹתִי כְּשֶׁאֶתְרַחֵק מִמְךָ
אֶל אֶרֶץ הַדְּמָמָה הַלֹֹּא נִגְמֶרֶת.
פּוֹנָה לְהִמָּלֵט, אֲבָל נִשְׁאֶרֶת.
לֹא עוֹד תּוּכַל לֶאֱחוֹז בִּי בְּיָדְךָ.

תִּזְכּור אוֹתִי כְּשֶׁלא תַּמְשִׁיךְ, יוֹם יוֹם,
לִטְווֹת לָנוּ עָתִיד כֹּה מְאֻשָׁר.
הֵן גַּם אַתָּה תָּבִין, כְּבָר מְאוּחָר.
אֵחַרְנוּ לְתַכְנֵן וְלַחֲלוֹם

וְאִם תִּשְׁכַּח מְעַט - זֶה לֹֹא חָשׁוּב
אַל תִּצְטַעֵר, זֶה רַק לִִזְְמָן קָצָר.
אֶל חֵטְא קָטָן, אָפֵל, אֶל חֵטְא נִסְתָּר
בְּדִּמְיוֹנִי בָּרַחְתִּי שׁׁוּב וָשׁוּב.

טוֹב שֶׁתִּשְׁכַּח אוֹתִי וּתְחַיֵּך
מִשֶׁתִּזְכּוֹר וְתִהְיֶה עָצוּב.
 

זהו שירה הידוע ביותר, ואולי העצוב ביותר של כריסטינה רוזטי (1830-1894).  משוררת אנגליה, בתו של המשורר החשוב גבריאל רוזטי, יליד איטליה. ואחותו של הצייר דנטה גבריאל רוזטי. היא כתבה שירי אהבה ושירי ילדים אבל מעולם לא נישאה ולא היו לה ילדים. היא ידעה אהבה, אבל סירבה להינשא פעמיים בגלל סיבות דתיות. היא נשארה בודדה ומסתגרת כל ימי חייה.

כריסטינה רוזטי היא המשוררת האהובה עלי ביותר ותרגמתי רבים משיריה, אולי יעניינו אותך שירים נוספים שלה במדור הזה.