עֵת הָיִיתִי יֶלֶד קַט
אָבִי אָמַר לִי כָּך:
לְמַד יַלְדִּי מֵעֵץ לִימוֹן
וּזְכוֹר וְאַל תִּשְׁכַּח:
הַלִּימוֹן כֹּה יָפֶה הוּא
רֵיחָנִי וְנֶהְדָּר,
אֲבָל אַל תֹּאכַל מִמֶּנוּ,
אִי אֶפְשָׁר. לֹא, אִי אֶפְשָׁר.
אֶל מוּל חַלּוֹן חַדְרִי הַצַּר
פָּרַח לוֹ עֵץ לִימוֹן,
וּבֶאֱמֶת בִּזְמַן קָצָר
לָמַדְתִּי הֲמוֹן:
הַלִּימוֹן כֹּה יָפֶה הוּא...
אַהֲבָתִּי פָּרְחָה תָּמִיד
בְּצֵל הַלִּימוֹנִים,
לְכָל יְפֵהפִיוֹת הַכְּפָר
נִשְׁבַּעְתִּי אֱמוּנִים.
טָבַלְתִּי כָּל אוֹתָם יָמִים
בְּאֹשֶׁר עַד צַוָּאר,
וְכָךְ שָׁכַחְתִּי לִפְעָמִים
מָה אַבָּא לִי אָמַר:
הַלִּימוֹן כֹּה יָפֶה הוּא...
הֵיכָן הֵן כָּל אַהֲבוֹתַי?
נוֹתְרָה אִשְׁתִּי בִּלְבַד.
פִּרְחֵי הַלִּימוֹנִים נָשְׁרוּ.
נִשְׁאַר לִימוֹן אֶחָד.
לִמְּדוּ, רֵעַי הַצְעִירִים
מִנִּסְיוֹנִי הַמָּר,
עֵתָּה חָכַמְתִּי גַּם אֲנִי
וְכָךְ לָכֶם אוֹמַר:
הַלִּימוֹן כֹּה יָפֶה הוּא
רֵיחָנִי וְנֶהְדָּר,
אֲבָל אַל תֹּאכַל מִמֶּנוּ,
אִי אֶפְשָׁר. לֹא, אִי אֶפְשָׁר.
(כן אפשר, עם קצת סוכר)
בביצוע אריק איינשטיין