מַה קָּרָה פִּתְאֹם הָעֶרֶב,
כָּל דָּבָר נִרְאֶה אֲחֶרֶת,
אָָז הַגִּידוּ לָנוּ: אֵיךְ אֶפְשָׁר לִישֹׁן?
צִרְצָרִים שָׁרִים בָּעֵשֶׂב
וַאֲנַחְנוּ כְּבָר בְּנֵי עֶשֶׂר,
אָז הַגִּידוּ לָנוּ: אֵיךְ אֶפְשָׁר לִישֹׁן?
אֵיזוֹ רוּחַ! אֵיזוֹ רוּחַ!
מִן הָעֵץ נָפַל תַּפּוּחַ.
בּוֹא נָרוּץ סָבִיב לַגֶּזַע עַד מָחָר.
עַל הָעֵץ יֵשׁ לָנוּ אֹסֶף
תַּפּוּחִים, כֻּלָּם עוֹד בֹּסֶר,
לֹא אִכְפַּת לָנוּ בִּכְלָל שֶׁמְּאֻחָר.
בּוֹא נִקְפֹּץ עַד הַצַּמֶּרֶת,
בּוֹא נָרוּץ מַהֵר לַכֶּרֶם,
בּוֹא נִרְאֶה אִם כְּבָר הִבְשִׁילוּ אֶשְׁכּוֹלוֹת.
בּוֹאוּ וְנַמְצִיא כֻּלָּנוּ
שִׁיר נִפְלָא וְרַק שֶׁלָּנוּ
וְנָשִׁיר אוֹתוֹ בִּשְׁנֵים-עָשָׂר קוֹלוֹת.
כּוֹכָבִים נוֹרָא לֵצִים פֹּה
כָּל הַלַּיְלָה רַק קוֹרְצִים פֹּה
אָז אֲנִי פִּתְאֹם מוֹשִׁיט לָהֶם לָשׁוֹן.
הִסְתַּכְּלוּ אֵיך הַיָּרֵחַ
עִם יָרוֹנִי מִתְבַּדֵּחַ
אָז הַגִּידוּ לָנוּ אֵיךְ אֶפְשָׁר לִישֹׁן?