הזיקיות
הם פטפטנים והן  פטפטניות.
אין להם מלים ואין להם אותיות,
אבל יש להם שפה
עוד יותר יפה.
הם מדברים בצבעים.

כשתראו זיקית -
זה יהיה די נעים
אם תבינו את שפת הצבעים.

בלילה, לאור הלבנה,
הזיקית בהירה. כמעט לבנה.
אם היא פוחדת, או סובלת מקור,
יש לה עור אפור, כמעט שחור.

אם טוב לזיקית, אם נעים וחמים לה
הזיקית ירוקה וכתמים בהירים לה.

אם היא יורדת לאדמה –
לאט לאט היא תהיה אפורה, כמעט חומה.

לזיקית נקבה
יש צבע מיוחד לאהבה –
היא בהירה ויש לה כתמים
יפים יפים, חומים אדמדמים.


אם בבטן שלה יש כבר ביצים
היא מקבלת כתמים נוצצים
זהובים, צהובים.
קטנים. רבים.



אם שני זיקים נלחמים –
לזיק  החזק יש כתמים
כהים ומאיימים.
והחלש אפור, חלק, בלי כתמים.
אולי הוא פוחד ואומר: הי, זיק
הקרב הזה מיותר ומזיק.
אני הולך לי. מספיק.
כמה חכם הזיק.

זה רק קצת.
רק כמעט.
שפת הצבעים היא כל כך יפה
ולא הגענו עד סופה.
כי את כל הצבעים ואת כל הגוונים
רק זיקיות וזיקים מבינים.