הָעֲנָנִים עוֹד לֹא הִגִּיעוּ הֵנָה.
אֲנִי עוֹד מְחַכָּה.
הַסְּתָו וַדָּאי יָגִיעַ עוֹד מְעַט
כִּי עֲנָנִים שָׁטִים לְאַט לְאַט
בינתיים הם חונים מעל שכונה אחרת.
אֲנִי עוֹד מְחַכָּה. אֲנִי לֹא מְמַהֶרֶת.

הַסְּתָו יָבִיא לִי אֶת הָרוּחַ הַקְּרִירָה,
יִמְחֶה אָבָק, יִשְׁטֹוף רְחוֹב, יַחְפֹּוף שְׂדֵרָה
וְיַעֲבֹר עָלֵינוּ בִּסְעָרָה.
הַכֹּל בַּסּוֹף עוֹבֵר כְּמוֹ רוּחַ, כְּמוֹ סוּפָה,
הַקַּיִּץ, הַשָּׁרָב, הַכְּאֵב, הַמַּגֵּפָה.
הַסְּתָו יַגִּיעַ, אִי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת.
אֲנִי עוֹד מְחַכָּה. לֹא מְמַהֶרֶת.