מילים: | לאה נאור |
לחן: | יוסי הורביץ |
ביצוע: | להקת הנח"ל בתכניתה: האחרונה "סיפורה של להקה" 1974 |
אֲנִי אוֹהֵב...
הוּא שׁוּב אוֹהֵב, אֶצְלוֹ זֶה כָּכָה,
אֶת הַבָּנוֹת אֲשֶׁר פּוֹרְחוֹת עַל שְׂפַת הַנַּחַל.
וְרַק לְמַעֲנָן הַנַּחַל שָׁר שִׁירִים
בְּכָל לֵילוֹת הַקַּיִץ הַבְּהִירִים.
יֶשְנָן בָּנוֹת, יֶשְׁנָן בָּנוֹת שֶׁאֵין לִשְׁכּוֹחַ,
שֶׁרַק בַּנַּחַל מֵטִיבוֹת כָּל כָּך לִפְרוֹחַ,
וְרַק לְמַעֲנָן הַנַּחַל שָׁר שִׁירִים
בְּכָל לֵילוֹת הַקַּיִץ הַבְּהִירִים.
הָיְתָה אַחַת, עֲנָת, (בַּשּׁוּק יוֹפְיָה הוּגָד,)
וְכַּרְמְלִית, (תָּמִיד תָּמִיד הוֹ, כַּרְמְלִית,)
הָיְתָה גַּם עָדָה. הָיָה תַּעֲנוּג לָהּ לָשִׁיר סֶרֶנָדָה.
הָיְתָה מַטִילְדָה (צְאִי לַמִּרפֶּסֶת מַטִילְדָה)
וְזֹאת עִם הַצַּמָּה שֶׁלֹא יָדְעוּ אֶת שְׁמָהּ (הוּא לֹא יָדַע אֶת שְׁמָהּ)
וְדִינָה, דִּינָה בַּרְזִילַי אַרְבַּע תֵּשַׁע שֵׁש שָׁלוֹש חָמֵשׁ אֶחָד.
צֶבַע עֵינַיִם כָּחוֹל
וְזֶה עוֹד לֹא הַכֹּל.
זוֹרֵם הַנַּחַל וְזוֹרֵם, אֶצְלוֹ זֶה כָּכָה,
וְהַבָּנוֹת הָפְכוּ נָשִׁים עַל שְׂפַת הַנַּחַל.
אֵיפֹה אוֹתָם לֵילוֹת יָפִים וּבְהִירִים
שֶׁרַק לָהֶן הַנַּחַל שָׁר שִׁירִים.
רַכְלָנִיוֹת אֲשֶׁר יוֹדְעוֹת מִפֹּה לְשָׁמָּה
מַה הוֹלֵךְ מַה חָדָשׁ וְגַם לָמָה.
וּבַלֵּילוֹת הָאֲרוּכִּים וְהַקָּרִים
יוֹשְׁבִים בְּיַחַד סְתָם וְנִזְכָּרִים:
אָז מַה עוֹשָׂה עֲנָת?
בַּשּׁוּק יוֹפְיָה אָבַד.
וְכַּרְמְלִית?
הִיא הִתְחַתְנָה, כָּך זֶה תָּמִיד.
וּמָה עִם עָדָה?
אָז מִי כְּבָר יִטְרַח וְיָשִׁיר סֶרֶנָדָה?
אֵיפֹה מַטִּילְדָה?
מַטִּילְדָה מִזְמַן כְּבָר הֶחְלִידָה.
וְדִינָה, דִּינָה בַּרְזִילַי?
הִיא כְּבָר בֶּטַח בַּת שְׁלוֹשִׁים עַכְשָׁו אוּלַי.
צֶבַע עֵינַיִם כְּמוֹ חוֹל
וְזֶה עוֹד לֹא הַכֹּל.
אֲבָל הַנַּחַל עוֹד זוֹרֵם, אֶצְלוֹ זֶה כָּכָה,
וְשׁוּב פְּרָחִים יָפִים פּוֹרְחִים עַל שְׂפַת הַנַּחַל.
פְּרָחִים וּנְעָרוֹת, פְּרָחִים וּנְעָרוֹת,
וְחַיָּלִים שָׁרִים לָהֶן זְמִירוֹת.
כָּל הַבָּנוֹת שֶׁל הַבָּנוֹת שֶׁאֵין לִשְׁכּוֹחַ
עַל שְׂפַת הַנַחַל מַתְחִילוֹת עַכְשָׁו לִפְרוֹחַ
וְרַק לְמַעֲנָן הַנַּחַל שָׁר שִׁירִים
בְּכָל לֵילוֹת הַקַּיִץ הַבְּהִירִים.
יֶשְׁנָה עֲנַת הַבַּת (בַּשּׁוֹק שִׁבְחָהּ יוּגָד)
וְכַּרְמְלִית, (תָּמִיד תָּמִיד הוֹ כַּרְמְלִית.)
הַבַּת שֶׁל עָדָה,
פָּשׁוּט תַּעֲנוּג לָהּ לָשִׁיר סֶרֶנָדָה.
וְשֶׁל מַטִּילְדָה,
(צְאִי לַמִּרְפֶּסֶת בְּרוֹנְהִילְדָה.)
אַחַת יֵשׁ עִם צַמָּה שֶׁלֹא יוֹדְעִים אֶת שְׁמָהּ,
(הוּא כְּבָר שָׁכַח אֶת שְׁמָהּ)
וְרִינָה, רִינָה רְפָאֵלִי, תֵּשַׁע שְׁמוֹנֶה שֶׁבַע שֵׁש חָמֵשׁ אֶחָד.
צֶבַע עֵינַיִם כָּחוֹל
וְזֶה עוֹד לֹא הַכֹּל.
אֲנִי אוֹהֵב (הוּא שׁוּב אוֹהֵב) אֶצְלִי זֶה כָּכָה,
אֶת הַבָּנוֹת אֲשֶׁר פּוֹרְחוֹת עַל שְׂפַת הַנַּחַל.