אֲנִי חוֹשֶׁבֶת כִּי יֵשׁ אֶרֶץ רַק שֶׁל יְלָדִים,
שָׁם כָּל הַיּוֹם מְשַׂחֲקִים וּבַלֵילוֹת רוֹקְדִים.
וְאֵין הוֹרִים וְאֵין מוֹרִים
וְאֵין שָׁם שׁוּם דוֹדִים
כִּי זוֹהִי אֶרֶץ מְיֻחֶדֶת רַק לִיְלָדִים,
אוּלַי בִּכְלָל זֶה לֹא כָּל כָּך רָחוֹק
אוּלַי מֵעֵבֶר לַגִּבְעָה הַזֹּאת.
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת וְזֶה לֹא בִּצְחוֹק
שֵׁיֵשׁ מִין אֶרֶץ שֶׁכָּזֹאת.
כָּל הָרְחוֹבוֹת בְּאֶרֶץ זוֹ בְּנוּיִם מִקֻבִּיּוֹת.
עַל הָעֵצִים תָּמִיד פּוֹרְחוֹת עוּגוֹת וְסֻכָּרִיּוֹת.
וְהַבָּתִים שָׁם עֲשׂוּיִם כֻּלָּם מִשּוֹקוֹלָד
וְכָל דָּבָר לְךָ מֻתָּר. הוֹשֵׁט רַק אֶת הַיָּד.
בְּאֶרֶץ הַיְלָדִים יֶשְׁנָם הֲמוֹן צַעֲצוּעִים.
יֵשׁ רַכָּבוֹת וְיֵש בּוּבּוֹת, גּוּלוֹת וְאוֹפְנוֹעִים.
תָּמִיד מֻתָּר שָׁם לְשַׂחֵק, אֲפִלּוּ מְאֻחָר.
אוֹתָם מֻתָּר גַּם לְלַקֵּק, הֵם עֲשׂוּיִם סֻכָּר.
וְאִמָא לֹא קוֹרֵאת: הָאֲרוּחָה כְּבָר מוּכָנָה.
כִּי אִם תִּרְעַב
אָז בְּכִיסְךָ צוֹמְחוֹת עוּגוֹת גְּבִינָה.
הָעֶרֶב לֹא יוֹרֵד בִּכְלָל, שָׁם כָּל הַזְמָן רַק אוֹר.
וּמִי שֶׁפַּעַם בָּא לְשָׁם אֵינוֹ רוֹצֶה לַחֲזוֹר.
אוּלַי בִּכְלָל זֶה לֹא כָּל כָּך רָחוֹק
אוּלַי מֵעֵבֶר לַגִּבְעָה הַזֹּאת.
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת וְזֶה לֹא בִּצְחוֹק
שֵׁיֵשׁ מִין אֶרֶץ שֶׁכָּזֹאת.