אֵיזֶה עֶרֶב יָפֶה
חַשְׁמַל דּוֹלֵק בָּרְחוֹב,
וּמִישֶׁהוּ אָמַר:
יַלְדֹנֶת, עֶרֶב טוֹב.

עֶרֶב טוֹב,
עֶרֶב טוֹב.
עֶרֶב נָעִים.
תּוֹדָה.
מַה נַּעֲשֶׂה בָּעֶרֶב הַזֶּה?
אֵין לִי מוּשָׂג יַלְדָּה.

אֵיזֶה עֶרֶב יָפֶה.
שֶׁזֶּה מַמָּשׁ נוֹרָא.
הוֹלְכִים עַד הַסִּבּוּב,
חוֹזְרִים בַּחֲזָרָה.

אֵיזֶה עֶרֶב יָפֶה,
שֶׁלֹּא קָרָה בּוֹ כְּלוּם.
פִּתְאוֹם כּוֹכָב נָשַׁר,
אוּלַי מִשִׁעֲמוּם. .

אֵיזֶה עֶרֶב יָפֶה,
חֲבָל שֶׁהוּא נִגְמַר.
הָיָה נִפְלָא הַיּוֹם.
לְהִתְרָאוֹת מָחָר.

עֶרֶב טוֹב.
עֶרֶב טוֹב.
עֶרֶב נָעִים, תּוֹדָה.
מַה נַּעֲשֶׂה בָּעֶרֶב הַבָּא?
אֵין לִי מושָׂג, יַלְדָּה.

השיר נכתב על  הרצליה כשהייתה עדיין מושבה קטנה עם רחוב אחד ובו קיוסק אחד. הקיוסק של טוקר. קראנו לרחוב "המושבה"  בערב שבת לבשנו כמו כל חברינו  מהכיתה, חולצות לבנות ו"יצאנו למושבה" הלכנו עד קצה הרחוב וחזרנו לקיוסק. זה היה בילוי ערב שבת שלנו, אני מלאת הערצה ללהקות הצבאיות של פעם ששרו גם שירים כל כך לא צבאיים.