מילים: | לאה נאור |
לחן: | נחום היימן |
ביצוע: | ביצוע ראשון דליה פרידלנד וילדי בית אלפא |
מִי אָכַל אֶת הַיָּרֵחַ?
רַק אֶתְמוֹל הָיָה עָגֹל.
אֵיךְ אֶפְשָׁר אֶת הַיָּרֵחַ
כְּמוֹ תַּפּוּחַ לֶאֱכוֹל?
כְּבָר שָׁאַלְתִּי אֶת יוֹרָמִי,
הוּא אָמַר שֶׁזֶּה לֹא הוּא.
וְגַם דָּנִי וְגַם רָמִי
וְגַם יוֹסִי לֹא רָאוּ.
אֲבָל נֶטַעלֶ'ה סִפְּרָה לִי
כּי הַכֹּל קָרָה שִׁלְשׁוֹם.
מְאֻחָר מְאֹד בַּלַּיְלָה
נֶטַע לֹא יָכְלָה לִישׁוֹן.
כִּי לְמַעְלָה, בַּשָּׁמַיִם,
רָצוּ מַלְאָכִים קְטַנִּים,
שִׂחֲקוּ עִם הַיָּרֵחַ
הִתְחַבְּאוּ בָעֲנָנַים.
כָּל הַלַּילָה, כָּל הַלַּילָה
שִׂחֲקוּ הַשּוֹבָבִים,
וְשָׁבְרוּ מִן הַיָרֵחַ
אוּלַי אֶלֶף כּוֹכָבִים.
אָז חֲבָל עַל הַיָּרֵחַ,
הוּא עָצוּב מְאֹד וַדַּאי,
אִם יִהְיֶה לִי זְמָן בָּעֶרֶב
אֲתַקֵּן אוֹתוֹ וְדַי.