מורה לחיים
לאה נאור
"ההוראה, והחיים בכלל, הם כמו נגינה על כינור. אבל אתה לומד לנגן כשהקהל כבר מתבונן ומקשיב." (המורה יוסף מישאל. אחי, והמורה שלי לחיים.)

מָה הוּא אוֹתוֹ דָּבָר לֹא בָּרוּר
שֶׁנִּשְׁאַר אַחֲרֵי שֶׁנִּגְמַר הֲשִׁעוּר?

מַה הוּא הַקֶּסֶם הַזֶּה, הַמּוּזָר,
הַגּוֹרֵם לַתַּלְמִיד, גַּם אַחֲרֵי שֶׁבָּגַר,
וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁכַח אֶת מָה שֶׁלָּמַד -
לִזְכֹּר מוֹרָה אוֹ מוֹרֶה אֶחָד?

אוּלַי לֹא רַק הַ"מָה" וְלֹא רַק הָ"אֵיךְ"
גּוֹרֵם לְמוֹרֶה לִהְיוֹת גַּם מְחַנֵּךְ?
זֶה לֹא הַנּוֹשֵׂא וְלֹא הַצִּיּוּן.
זֶה לֹא מָה שֶׁאָמְרוּ. אֶלָּא מִי שֶׁהָיוּ.

אָשְׁרֵי הַמּוֹרֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּלְמִיד
שֶׁיִּזְכֹּר אוֹתוֹ בְּלִבּוֹ תָּמִיד.
וְאָשְׁרֵי תַּלְמִידָה אוֹ תַּלְמִיד שֶׁזּוֹכִים
לְמוֹרִים בִּלְתִּי נִשְׁכָּחִים.

לִלְמֹוֹד אַף פַּעַם לֹא גָּמַרְנוּ.
הַרְבֵּה שָׁכַחְנוּ. מְעַט זָכַרְנוּ,
בְּשָׁעוֹת קָשׁוֹת, שֶׁל סָפֵק וּמַשְׁבֵּר
נִשְׁאַל: מָה הַמּוֹרֶה שֶׁלִּי הָיָה אוֹמֵר?