בּוֹאִי וְנִבְרַח
תִּרְאִי, הָעוֹלָם קוֹרֵא רַק לָנוּ.
כִּי פֹּה נִמְאַס כָּל כָּך
נִמְצָא עוֹד דְּרָכִים שֶׁלֹא יָדַעְנוּ.

כָּך לְאַט לְאַט,
בִּשְׁבִיל מִתְפַּתֵּל בְּנוֹף פָּתוּחַ.
נֵלֵךְ אֲנִי וְאַתְּ
לְאָן שֶׁתִיקַח אוֹתָנוּ רוּחַ.

הָעוֹלָם נִפְתַח, וְהוּא גָּדוֹל כָּל כָּך
וְלֹא יֵדְעוּ בִּכְלָל שֶׁבָּאנוּ
יַשׁ מָקוֹם נִסְתָּר, בְּמַעֲלֶה הָהָר,
וְאִישׁ שָׁם לֹא יִמְצָא אוֹתָנוּ.

דֶּרֶךְ שֶׁל עָפָר.
לֹא כְּבִישׁ וְגַם לֹא אַבְנֵי מִדְרֶכֶת
מִשְׁעוֹל עוֹלֶה בָּהָר
מִשְׁעוֹל שֶׁקוֹרֵא לָנוּ לָלֶכֶת.

נַעֲלֶה בַּשְׁבִיל,
וְלֹא מְשַׁנֶה לְאָן נַגִּיעַ,
לְאָן הַשְׁבִיל יוֹבִיל
עַד סוֹף הָעוֹלָם אוֹ הָרְצֶלִיָה.

(הַדֶּרֶךְ הִיא פְּתוּחָה, שׁוּם מִכְשׁוֹל לֹא יַפְרִיעִ
אָז בּוֹאִי וְנֵלֵךְ, לֹא חָשׁוּב לְאָן נַגִּיעַ.)

אַתְּ כָּל כָּך יָפָה,
אֶת כָּל הַצָּרוֹת תִּישָׂא הָרוּחַ.
וְאִם אַתְּ עֲיֵפָה
בְּצֵל צַפְצָפָה נֵשֵׁב לָנוּחַ

דֶּרֶךְ חוֹפְשִׁיָה, וִיְפֵהפִיָה,
עוֹלָה, עוֹלָה וּמַמְשִׁיכָה לָהּ.
מַחְלִיפָה נוֹפִים כְּמוֹ מְחַזְרִים יָפִים,
וְהִיא תָמִיד עוֹבֶרֶת הָלְאָה.

כָּכָה יָד בְּיָד
אֶל מוּל הַשְּׁקִיעָה שֶׁאֵין דּוֹמָה לָה.
וְיָד בְּיָד נִלְמַד -
נוֹפִים הֵם יָפִים יוֹתֵר מִלְמַעְלָה.

שְׁבִיל עוֹלֶה בָּהָר
לֹא כְּבִישׁ. וְגַם לֹא אַבְנֵי מִדְרֶכֶת,
הוּא סוֹד שֶׁלֹא נִגְמַר.
תָּמִיד יִהְיֶה לְאָן לָלֶכֶת.