לִפְנֵי הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָׁנִים,
אֲפִלּוּ עוֹד יוֹתֵר,
כְּשֶׁבָּאתִּי הֵנָּה לֹא הָיָה
בִּכְלָל מַה לְסַפֵּר.

כָּל הָעֵצִים הָאֵלֶּה כָּאן
עוֹד לֹא הָיו בִּכְלָל,
וְלֹא הָיְתָה בְּרֵכָה כָּזֹאת,
וְגֶשֶׁר וְסַפְסָל. 

הָיוּ בְּסַךְ הַכֹּל שָׁמַיִם
וְהָיָה עָנָן לָבָן.
וְהָיְתָה פֹּה רַק הַשֶׁמֶשׁ
שֶׁזּוֹרַחַת כָּל הַזְּמָן.

אֲפִלּוּ הַגִּנָּה הַזֹּאת
עֲדַיִן לֹא נוֹלְדָה.
הַקָּרוּסֶלָה לֹא הָיְתָה,
וְלֹא הַנַּדְנֵדָה.

הָיָה אָז שֶׁקֶט בַּסְּבִיבָה,
עוֹד לֹא הָיוּ אוֹרְחִים.
וְלֹא קָטְפוּ לִי אָז פְּרָחִים,
כִּי לֹא הָיו פְּרָחִים.

בְּכָל מָקוֹם הָיוּ קוֹצִים
וְחוֹל וַאֲבָנִים.
הַשִּיר הַזֶּה עוֹד לֹא נוֹלַד
לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים.

אֲנִי שָׁתַלְתִּי פֹּה גִּנָּה,
עָקַרְתִּי קְצָת קוֹצִים,
פָּרְחוּ לִי שִׁיר וּמַנְגִינָה,
מָה עוֹד אַתֶּם רוֹצִים?

רוֹצִים בְּסַךְ הַכֹּל שָׁמַיִם,
וְרוֹצִים עָנָן לָבָן.
וְרוֹצִים גָּם אֶת הַשֶׁמֶשׁ
שֶׁתִּזְרַח לִי כָּל הַזְּמָן.