הַטֶּנֶא שֶׁלִּי שֶׁהֵבֵאתִּי לַגָּן
אוּלַי הוּא פָּשׁוּט וְאוּלַי הוּא קָטָן,
אַךְ אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵשׁ בּוֹ דְבָרִים
שֶׁאֵין אֵצֶל אֲחֵרִים:

יֵשׁ בּוֹ אוֹר שֶׁמֶשׁ
וְלַחוּת שֶׁל הַטַּל
שֶׁנִסְפָּג בַּצְּנוֹנִית
וְגָדַל בַּבָּצָל.

וְיֵשׁ בּו דִּמְעָה
עַל שָׁתִיל שֶׁנָבַל,
אַהֲבָה וְתִקְוָה
לַגִּנָֹה שֶׁתִּגְדַּל.

וְיֵשׁ בּוֹ שִׂמְחָה
עַל עָלֶה שֶׁצָּמַח,
וְאֹשֶׁר קָטָן
עַל נִיצָן שֶׁפָּרַח.

וְהָרֵיחַ הַטּוֹב מֵהַגִּנָּה שֶׁלִּי
וְטִפַּת הַשְׁקָאָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלִּי,
וְהַכֹּל בַּטֶּנֶא הַזֶּה, הַקָּטָן
שֶׁהֵבֵאתִּי הַיּוֹם לַגָּן.