מילים: | לאה נאור |
צִפּוֹר זָרָה
שֶׁאֲנִי בִּכְלָל לֹא מַכִּירָה
הִגִּיעָה לֶחָצֵר שֶׁלָנוּ בְּטִיסָה מְהִירָה,
טָעֲמָה מִן הַמַּיִם,
בָּדְקָה אֶת הָאֲוִיר אִם הוּא טוֹב,
הִקְשִׁיבָה לָרַעַשׁ שֶׁל הַשְׁכֵנִים
וְלָרַעַשׁ שֶׁל הָרְחוֹב.
צִפְצְפָה צִפְצוּף אֶחָד
קָצָר וְחַד
וְעָפָה לְמָקוֹם אַחֵר.
אוּלַי הִיא חָשְׁבָה שֶׁשָׁם טוֹב יוֹתֵר
וְאוּלַי נֶעֱלְבָה
כִּי אַף אֶחָד לֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתִּשָּׁאֵר.