כָּל עוֹד אַתָּה חוֹלֵם – אַתָּה רָעֵב.
אִם הַחֲלוֹם כְּבָר הִתְגַּשֵּׁם – שָׂבַעְתָּ.
כָּל הַסְּעָרוֹת רָגְּעוּ בְּתוֹךְ דָמְךָ.
לֹא מְמַהֵר, לִבְּךָ שָׁקֵט. נִרְגַּעְתָּ.

לִבְּךָ שָׁקֵט, הָאֹשֶׁר הַצָּנוּעַ.
הוּא טוֹב לְךָ. חָפְשִׁי מֵהַפְתָּעוֹת.
אַתָּה בָּטוּחַ וּמְאֻשָּׁר, אֲבָל מַדּוּעַ
פָּנֶיךָ כֹּה רָעוֹת?

כָּל עוֹד אַתָּה חוֹלֵם – דָמְךָ גּוֹעֵשׁ.
אִם הַחֲלוֹם כְּבָר הִתְגַּשֵׁם – רָגַעְתָּ.
אוּלַי הָיָה כְּדַאי לִשְׁמוֹר קְצָת אֵשׁ,
וּלְהַגִּיד לָאֹשֶר: לָמָּה בָּאתָּ?

אִם יֵשׁ לְךָ עַכְשָׁיו חֲלום זָהָב,
עֲשֵׂה טוֹבָה, וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם
בִּשְׁאֵרִית הַכֹּחַ שְׁמוֹר עָלָיו
שֶׁרַק לֹא יְמַהֵר לְהִתְגַשֵׁם.