מילים: | לאה נאור |
הברֵיכה
לאה נאור
כְּשֶׁזוֹרְמִים הַיָּמִים מִתְמַלֵאת הַבְּרֵכָה,
הַכֹּל צָף. הַכֹּל צָף וְעוֹלֶה.
זִכְרוֹנוֹת יְשָׁנִים, חֲטָאִים קְטַנִּים,
וְכָל סוֹד, כֵּן, כָּל סוֹד מִתְגַּלֶּה.
זִכְרוֹנוֹת לֹא טוֹבִים, מַעֲשִׂים עֲלוּבִים,
שְׁקָרִים קְטַנִּים אּוֹ גְדוֹלִים.
כִּי לְאַט לְאַט מִתְמַלֵאת הַבְּרֵכָה,
וְהַמַּיִם עֲדֵיִן עוֹלִים.
עֶלְבּוֹנוֹת יְשָׁנִים, חֶשְׁבּוֹנוֹת קַֹטְנוּנִים,
מְרִיבוֹת שֶׁשָּׁכַחְנוּ כִּמְעַט.
לַבְּרֵכָה לֹא אִכְפַּת, הַזְּרָמִים עַקְשָׁנִים.
הַמַּיִם עוֹלִים לְאַט.
הִזָּהֵר הִזָּהֵר, הַזְּמַן זוֹכֵר.
הַכֹּל צָף. הַכֹּל צָף וְעוֹלֶה.
הַבְּרֵכָה מִתְמַלֵּאת, שׁוּם דָּבָר לֹא חָסֵר,
הַכֹּל בַּסּוֹף מִתְגַּלֶּה.