מילים: | לאה נאור |
אולי מחר זה עוד לא מאוחר
לאה נאור
אוּלַי מָחָר זֶה עוֹד לֹא מְאוּחָר.
אוּלַי עוֹד מְחַכָּה שָׁעָה טוֹבָה.
תָּמִיד הָיוּ לָנוּ רַק שְׁאֵלוֹת
אוּלַי מָחָר נִמְצָא אֵיזוֹ תְּשׁוּבָה.
הַיְלָדִים בָּגְרוּ וְהַשֵׂעָר הִלְבִּין,
וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁלֹא. שֶאֵין כְּבָר כֹּחַ,
הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁכְּבָר קָשֶׁה לִזְכּוֹר,
מְעַט דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁכּוֹחַ.
הַזְּמָן עוֹבֵר, הַזְּמָן לֹא מְוַתֵּר
וְהָרְגָעִים הֲכִי יָפִים עָפִים בָּרוּחַ.
מָחָר לֹא יִהְיֶה כְּבָר טוֹב יוֹתֵר,
אֲבָל אוּלַי גַּם לֹא יוֹתֵר גָּרוּעַ.
עוֹד יֵשׁ בַּלֵּב מָקוֹם לְאַהֲבָה.
יֵשׁ בּוֹ כְּמִיהָה שֶׁעַד עַתָּה לֹא תַמָּה
לִמְעַט תִּקְוָה, בְּרִיאוּת טוֹבָה, שַׁלְוָה,
וְעוֹד נֶכְדָה קְטַנָּה אֲשֶׁר שׁוֹאֶלֶת לָמָה.