סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה (עם סוף חדש ועצוב)
לאה נאור
מוקדש לסוף השנה ולהתחלת הסגר.

סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה שֶׁל מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
טוֹב יוֹתֵר?
רַע יוֹתֵר?
לֹא יֹוֹדַעַת מַה יוֹתֵר.
מַשֶּׁהוּ אַחֵר.

כְּשֶׁהַדֶּרֶךְ נִגְמֶרֶת מַתְחִיל אֵיזֶה שְׁבִיל,
כְּשֶׁהַלַּיְלָה נִגְמָר אָז הַבֹּקֶר מַתְחִיל.
כְּשֶׁנִגְמֶרֶת שָׁעָה עוֹד שָׁעָה מַגִּיעָה.
רַק בְּסוֹף הַיְּדִיעָה מַתְחִילָה הַשְׁגִיאָה,

יֵשׁ תָּמִיד יוֹם מָחָר לְכָל יוֹם שֶׁעוֹבֵר,
כָּל חֲלוֹם מְשֻׁמָּשׁ מַחֲלִיפִים בְּאַחֵר.
כְּשֶׁנִּגְמֶרֶת שָׁנָה – עוֹד שָׁנָה מַתְחִילָה,
כָּל תְּשׁוּבָה מַתְחִילָה רַק בְּסוֹף שְׁאֵלָה.

כְּשֶׁהַסֶּרֶט נִגְמָר הַחַיִים מַתְחִילִים,
הַצְּלִילִים מַתְחִילִים כְּשֶׁאֵין כְּבָר מִלִּים.|
כְּשֶׁנִּגְמֹר אֶת הַצְּלִיל אָז נַתְחִיל צְלִיל אַחֵר.
כְּשֶׁגוֹמְרִים אֶת הַשִׁיר מַתְחִילִים לְדַבֵּר.

מְדַבְּרִים מַנְהִיגִים, מַסְבִּירִים מַהּ טוֹב לָנוֹּ.
יִגָמְרוּ הָעֵצוֹת – יִסְגְרוּ אוֹתָנוּ.
הַסֶּגֶר מַתְחִיל כְּשֶׁהַשֵׂכֵל נִגְמָר,
מִי יוֹדֵעַ מַהּ הֵם יַסְבִּירוּ מָחָר.

וּמִי יְגַלֶּה, מִי יָגִיד לִי מִלָּה -
אִם זֶהוּ הַסּוֹף אוֹ רַק הַתְחָלָה.

כִּי סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה שֶׁל מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
טוֹב יוֹתֵר?
רַע יוֹתֵר?
לֹא יֹוֹדַעַת מַה יוֹתֵר.
מַשֶּׁהוּ אַחֵר.