חרוזים (עם סוף חדש)                                                        250
לאה נאור
זה היה השיר הראשון שפרסמתי בפינה שקראתי לה "כל יום שיר לימי קורונה".
זה קרה בשיאה של הקורונה, ב-1 באוגוסט בשנה שעברה, לפני 250 שירים בדיוק.
למרות שאני אופטימית ללא תקנה, לא תיארתי לעצמי שהקורונה תיעלם לפני שייגמרו לי השירים. אבל הקורונה הלכה ויש לי עוד שירים. אולי לא כל יום, ואולי לפעמים צריך להוסיף להם סוף חדש.

חֲרוּזִים
לאה נאור
חָרַזְתִּי חֲרוּזִים עַל חוּט שֶׁל חֶסֶד
דַק כְּמוֹ סָפֵק, שָׁקוּף כְּמוֹ הַחַיִּים.
חָרַזְתִּי חֲרוּזִים עַל חוּט שֶׁל חֶסֶד,
שֶׁיְקַשְׁטוּ אֶת הַיָּמִים הֲכִי רָעִים.

בַּחוּץ נָשְׁבָה לָה רוּחַ סְעָרָה
הַחֲרוּזִים יָפִים וַעֲדִינִים.
הַחוּט נִקְרַע. הַחוּט תָּמִיד נִקְרַע.
הֵם הִתְפַּזְרוּ לְכָל הַכִּוּונִים.

מַנְגִּינוֹת נָתְנוּ לָהֶם כְּנָפַיִם.
הֵם עָפוּ. גַם אֲנִי הָלַכְתִּי לִי.
מִי שֶׁאָהַב אוֹתָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ
שֶׁהֵם שֶׁלִּי. שֶׁהֵֵם הָיוּ שֶׁלִּי.

אִם תִּפְגְשׁוּ בְּשִׁיר נִסְחַף בָּרוּחַ,
אוֹ אִם חָרוּז נָגַע בְּנִשְׁמַתְכֶם,
אַמְצוּ אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה, בְּלֵב פָּתוּחֵַ.
קְחוּ אוֹתוֹ אִתְכָם.

חָרַזְתִּי חֲרוּזִים עַל חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת
דַּק כְּמוֹ סָפֵק, כְּמֵי הַיָּם שָׁקוּף.
הַחֲרוּזִים הַחֲצוּפִים הָאֵלֶה
כָּל-כָּך רָצוּ לָעוּף.

(הסוף האופטימי או האקטואלי)
חָרַזְתִּי חֲרוּזִים לִימֵי קוֹרוֹנָה
אֲבָל הַקּוֹרוֹנָה נִגְמְרָה.
אִם יֵשׁ עוֹד שִׁיר, בְּבַקָּשָׁה, יָבוֹא נָא.
מִתּוֹךְ הַלֵּב אוֹ מִן הַמְּגֵרָה.

כִּי טוֹב שֶׁהַקּוֹרוֹנָה נִגְמְרָה,
וְעוֹד שִׁירִים זֶה לֹא כָּל כָּךְ נוֹרָא.

שבת שקטה ומבורכת