פעם בים
לאה נאור
מתוך הספר "אבא, בן כמה היית כשהיית ילד?"
אמא אמרה לי: גם בימים הכי קשים שימי לב לרגעים הקטנים שנראים בכלל לא חשובים כי הם החשובים באמת.

פַּעַם רָצִינוּ לָלֶכֶת לַיָּם.
לָקַחְנוּ מַגֶּבֶת וְסַל, וְהָלַכְנוּ.
הָיוּ שָׁם יְלָדוֹת וִיְלָדִים קְטַנִּים וּגְדוֹלִים,
מִשְׁפָּחוֹת שְׂמֵחוֹת, חוֹל וְגַלִּים,
דּוֹדִים וְדוֹדוֹת, שְׁנֵי מַצִּילִים
וַאֲנַחְנוּ.

רָאִינוּ אִמָּא שֶׁבָּאָה עִם יֶלֶד.
הַיֶּלֶד רָצָה לָרוּץ לַמַּיִם,
אֲבָל אִמָּא רָצְתָה שֶׁיִגְמוֹר אֶת הָאֹכֶל
שֶׁהֵכִינָה לוֹ לַצָּהֳרַיִם.
הִיא אָמְרָה לוֹ: תֹאכַל עֲנָבִים,
הָעֲנָבִים טוֹבִים.
הַיֶּלֶד פָּחַד מֵאִמָּא, אָכַל עֵנָב אוֹ שְׁנַיִם,
הִבִּיט בַּמַּיִם,
אַחַר כָּךְ אָמַר: מוּתָר לִי לָלֶכֶת עַכְשָׁו?
כְּבָר גָּמַרְתִּי הַכֹּל.
אָז אִמָּא אָמְרָה לוֹ:
קַח עוֹד אֶשְׁכּוֹל.

רָאִינוּ סַבָּא עִם זָקָן לָבָן, מְעִיל יָשָׁן,
וְחִיוּךְ בַּיְשָׁן.
אַף אֶחָד לֹא רָאָה אֶת הַחִיּוּךְ, כֻּלָּם הִבִּיטוּ בַּמְּעִיל,
צָחֲקוּ וְקָרְצוּ בָּעֵינַיִם.
סַבָּא הֵסִיר אֶת הַנַּעֲלַיִם
וְנִכְנָס בִּזְהִירוּת לַמַּיִּם.
הִרְטִיב אֶת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם,
אֲפִילוּ לֹא קִפֵּל אֶת הַמִּכְנָסַיִם.
טָבַל כַּף יָד בַּמַּיִּם וְהִרְטִיב אֶת הַזָּקָן,
וְשָׂמַח,
אַחַר כָּך הָלַךְ.

רָאִינוּ יַלְדָּה קְטַנָּה
שֶׁפָּחֲדָה מֵהַגַּלִּים הַגְּדוֹלִים.
הִיא שָׁאֲלָה אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ לָמָה הַמַּיִם הַגְּדוֹלִים
עוֹלִים וְעוֹלִים? וַּמה הֵם אוֹכְלִים?
אִמָּא אָמְרָה לָהּ שֶׁעוּגִּיוֹת מֵחוֹל, זֶה מַה שֶׁהַיָּם אוֹהֵב,
בְּיִחוּד כְּשֶׁהוּא רָעֵב.
הַיַּלְדָּה הֵכִינָה עוּגִּיָה מֵחוֹל וְהִצִיעָה לַגַּל לֶאֱכוֹל,
אֲבָל הַגַּל הָיָה רָחוֹק. הוּא הִשְׁתַּדֵּל, אֲבָל לֹא הִגִיעַ.
הַיַּלְדָה הִתְקָרְבָה צַעַד קָטָן, וְעוֹד אֶחָד, וְעוֹד אֶחָד.
הַגַּל לִקֵּק אֶת הָעוּגִיָּה וְלִטֵּף לַיַּלְדָה אֶת הַיָּד,
כְּאִלּוּ אָמַר לָהּ תּוֹדָה.
הַיַּלְדָה נָתְנָה לַיָּם עוּגָה
וְהַיָּם הֵבִיא לָהּ צְדָפִים וַאֲבָנִים,
מֵאָז הַיָּם וְהַיַּלְדָה הַזֹאת הֵם חֲבֵרִים נֶאֱמָנִים.

רָאִינוּ דְּרוֹרִים שֶׁבָּאוּ לְחַפֵּשׂ פֵּרוּרִים.
הֵם קָפְצוּ לָהֶם בֵּין הַיְּלָדִים
וְעָשׂוּ אֶת עַצְמָם כְּאִלּוּ הֵם לֹא מְפַחֲדִים.
כְּשֶׁדְרוֹר אֶחָד מָצָא פֵּרוּר
תֵּכֶף נִדְחֲקוּ עוֹד שְׁלוֹשָׁה מַקוֹרִים.
יַלְדָה אַחַת נָתְנָה לָהֶם מַקֵל שֶׁל אַרְטִיק
אֲבָל הֵם לֹא שָׂמוּ לֵב,
אוֹ אוּלַי עָשׂוּ אֶת עַצְמָם כְּאִלּוּ הֵם בּוֹרְחִים
כִּי מִישֶׁהוּ הִתְקָרֵב.

הָיוּ שָׁם שְׁנֵי יְלָדִים שֶׁבָּנוּ אַרְמוֹנוֹת יָפִים
מֵחוֹל וְטִפְטוּפִים.
סְבִיב הָאַרְמוֹנוֹת הֵם חָפְרוּ תְּעָלוֹת וּבוֹרוֹת,
וְטִפְטְפוּ מִגְדָלִים וְטִירוֹת
עִם צְרִיחִים גְּבוֹהִים וְיָפִים,
וְקִשְׁטוּ אֶת הַכֹּל בִּצְדָפִים.
אֶל הָאַרְמוֹן הֵם סָלְלוּ כְּבִישׁ.
וְשָׁמְרוּ שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִדְרוֹךְ עַל הָאַרְמוֹן בְּלִי שֶׁיַרְגִישׁ,
כִּי אַרְמוֹן מֵחוֹל הוּא אַרְמוֹן רָגִישׁ.
אֲבָל פִּתְאֹום בָּא גַּל גָּדוֹל
וְהָרַס אֶת הַכֹּל.
הַיְּלָדִים עָמְדוּ רֶגַע עִם דְּמָעוֹת בָּעֵינַיִם
אַחַר כָּך הֵם שָׁכְחוּ וְרָצוּ לַמַּיִם.

הָיוּ שָׁם עוֹד הֲמוֹן אֲנָשִׁים וִיְלָדִים, קְטַנִּים וּגְדוֹלִים,
שְׁנֵי מַצִּילִים, שְׁרִיקוֹת וְגַלִּים,
וְהַחוֹל וְהַיָּם
וַאֲנַחְנוּ גַּם.