הכל התחיל כשהקיץ הגיע
לאה נאור
שיר שהוא סיפור, או סיפור שהוא בעצם שיר
על הקיץ, שהגיע במפתיע ושינה את מזג האויר.
מתוך הספר "צידה לדרך"

הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁהַקַּיִץ הִגִּיעַ. כִּמְעַט בְּמַפְתִּיעַ הַקַּיִץ הִגִּיעַ.
בָּרְחוֹב הַשְּׁכֵנִים מִתְוַכְּחִים זוֹ עִם זֶה:
"אוּלַי כְּבָר מֵאָז הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה לֹא הָיָה לָנוּ קַיִץ כָּזֶה."

הַקַּיִץ הִגִּיעַ אֶל חוֹף הֶרְצְלִיָּה, רָמַת הַכּוֹבֵשׁ וְרָמַת אָבִיב
וְעוֹד לֹא הִסְפַּקְתֶּם לִפְשֹׁוט אֶת הַסְּוֶדֶר וּכְבָר מִתְבַּשֶּׁלֶת לָכֶם תֵּל אָבִיב.
עַל יַד רַעֲנָנָה פָּרְחָה פּוֹאֶנְצִיָּאנָה, אַתֶּם לֹא רָאִיתֶם שְׂרֵפָה שֶׁכָּזֹאת,
הַקַּיִץ נִכְנַס לוֹ לְתוֹךְ רַעֲנָנָה אָז מָה רַעֲנָנָה יָכְלָה לַעֲשׂוֹת?

הִגִּיעַ הַקַּיִץ – רָצִים אֶל הַמַּיִם כָּל בַּעַל כָּנָף וְכָל בַּעַל אוֹפַנַּיִם,
רָצִים עַל אַרְבַּע, עַל גָּחוֹן, אוֹ עַל שְׁתַּיִם, כָּל מִי שֶׁיָּכוֹל רַק לָזוּז.
מַדּוּעַ הַקַּיִץ נִמְשָׁךְ אֶל הַמַּיִם? אוּלַי סְתָם בִּגְלַל הֶחָרוּז.

אָז מָה? אָז זֶה כָּכָה. הִגִּיעַ הַקַּיִץ.
עַל לְחִי נַעֲרָה שֶׁשְּׁחוּמָה וְרַכָּה הִיא
הוֹפִיעוּ שְׁלוֹשָׁה נְמָשִׁים.
וְהִיא מִתְיַפַּחַת, כָּל כָּךְ מִתְיַפַּחַת:
"הַקַּיִץ הַזֶּה הוּא נוֹרָא! הוּא סַפַּחַת!
הַלֶּחִי הַזֹּאת עִם הָאַף בְּיַחַד, אָז מָה עַכְשָׁו עוֹשִׂים?"
יֵשׁ לִי עֵצָה טוֹבָה, תְּנוּ לָהּ אַרְטִיק - לִימוֹן אוֹ וָנִיל שׁוֹקוֹלָד, לֹא חָשׁוּב,
וְתֵכֶף לְחִי הָאָסוֹן הַמְּנֻמֶּשֶׁת תִּהְיֶה מְחֻיֶּכֶת שׁוּב.

יֵשׁ אַרְטִיק פָּשׁוּט עִם מַקֵּל מִפְּלַסְטִיק. צָרִיךְ לְלַקֵּק קְצָת לְאַט, קְצָת מַהֵר.
מַהֵר - שֶׁהָאַרְטִיק לֹא יְטַפְטֵף, וּלְאַט – שֶׁהָאַרְטִיק לֹא יִגָּמֵר.
יֵשׁ שַׁלְגּוֹן יָקָר, אָרוּז בִּנְיָר. הוּא בְּעֶצֶם אוֹתוֹ דָּבָר וַאֲפִלּוּ אוֹתוֹ עִקָּרוֹן:
צָרִיךְ לְלַקֵּק בְּהַרְבֵּה כִּשָׁרוֹן:
שֶׁלֹּא יְטַפְטֵף וְשֶׁלֹּא יִתְרוֹפֵף,
אֲבָל בְּעִקָּר הִזָּהֵר, הִזָּהֵר, שֶׁלֹא יִגָּמֵר מַהֵר.

הַקַּיִץ הוּא חַג לַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת –
זְבוּבִים, פַּרְפָּרִים, יַבְחוּשִׁים וּכְנִימוֹת,
הֲמוֹן נְמָלִים, הֲמוֹן שַׁבְּלוּלִים.
הַיְּלָדִים שָׁרִים לָהֶם שִׁיר קָטָן,אֲנַחְנוּ מִיָּד נַעְתִּיק אוֹתוֹ כָּאן:
"בֵּרָלֶה בֵּרָלֶה צֵא הַחוּצָה, אַבָּא וְאִמָּא יִקְנוּ לָךְ עוּגָה
בֵּרָלֶה בֵּרָלֶה טוֹב שֶׁבָּאתָ, לֵךְ לִרְקֹוד עִם הָרֹאשׁ לְמַטָּה."

מַנְגִּינָה חֲבִיבָה, מִלִּים יָפוֹת, הַשִּׁיר מְתוּרְגָּם לְהַרְבֵּה שָׂפוֹת.
אִם תִּרְצוּ אֶפְשָׁר פֹּה לִרְאוֹת צַבִּים, קִפּוֹדִים, זִקִּיּוֹת, לְטָאוֹת,
יֵשׁ כָּאן צְרָעוֹת וְגַם חַרְדּוֹנִים, וַאֲפִלּוּ אוּלַי נְחָשִׁים קְטַנִּים.
מֵהַנְּחָשִׁים כְּדַאי לְהִזָּהֵר, וְלִפְנוֹת לְגַמְרֵי לְכִוּוּן אַחֵר:
שׁוּרַת גְּבָעוֹת מֵהַשָּׁרוֹן, עִם כִּשָּׁרוֹן אָמָּנוּתִי
עוֹרְכוֹת לָכֶם בְּכִשָׁרוֹן תַּעֲרוּכָה פְּרָטִית:
שִׁעוּר בְּסִדּוּר קוֹצִים יְבֵשִׁים בְּאֹפֶן מַרְשִׁים.
לַמְרוֹת מָה שֶׁאַתֶּם מַרְגִּישִׁים, הוּא לֹא מְיֹועָד דַּוְקָא לְנָשִׁים.

זֵרֵי בַּרְקָן וּגְדִילָנִים, נַהֲלוֹלִים וַחֲרוּלִים.
(הַחֲרוּלִים עוֹד עֲלוּלִים לְהִתָּפֵס בְּשַׁרְווּלִים, וְאֵין הַהַנְהָלָה אַחְרָאִית לַתַּקָּלָה)
וּסְתָם קוֹצִים וְדַרְדָּרִים, וְגַם חוֹחִים וְצַבָּרִים, עֲרוּכִים וּמְסוּדָּרִים:
הָאֲפֹורִים הַבְּהִירִים מוּל הַכֵּהִים וְהַשְּׁחֹורִים,
בְּסִגְנוֹן טִבְעִי, חַד וּמְדֻיָּק,
מוּתְאָם בְּחֵן לְצֶבַע הָאָבָק.
חַרְחֲבִינָה מַכְחִילָה מִתְגַּנְדֶּרֶת כְּכַלָּה
מוּל קִפּוֹדָן כְּלָל לֹא קָטָן שֶׁמִּתְיַמֵּר לִהְיוֹת חָתָן.
גַּם הַצַּלָּף הַקּוֹצָנִי, וְהָרְתֵמָה הַקּוֹצָנִית, וְהֵסִירָה הַקּוֹצָנִית
יָצְרוּ מִין אֹסֶף קוֹצָנִי, וְזֶה נִרְאֶה דֵּי רְצִינִי,
כִּי עוֹד מְעַט וְגַם אֲנִי אַתְחִיל לִהְיוֹת קְצָת קוֹצָנִי בִּפְרָט בְּאֹפֶן חִיצוֹנִי.

אִם נְסַכֵּם: תְּצוּגָה נָאָה.
מְקוֹרִיּוּת וְהַשְׁרָאָה
חָבְרוּ כָּאן יַחַד עִם מֵיטַב הַכִּשָּׁרוֹן.
יֵשׁ מָה לִלְמֹוד מִן הַגְּבָעוֹת שֶׁל הַשָּׁרוֹן.
וּלְסִיּוּם הַהוֹפָעָה הֵן גַּם הֵכִינוּ הַפְתָּעָה:
אִם רַק רוֹצִים הַמַּעֲרִיצִים –הֵן מַחְלָקוֹת חִנָּם קוֹצִים
לְשֵׁם סִדּוּר בַּעֲצִיצִים. אַתֶּם רוֹצִים?

נוּכַל לְהוֹסִיף לְכָל הָאָמוּר שֶׁהַקַּיִץ הַזֶּה הוּא גַּנְדְּרָן גָּמוּר.
וְאִם טַעְמְכֶם מְעֻדָּן – שְׁבוּ בַּבַּיִת. הָרְחוֹב מְסוּכָּן.
יֵשׁ לוֹ נְטִיָּה לְהַפְרִיז בַּצְּבָעִים, וְעָלוּל לִהְיוֹת בֶּאֱמֶת לֹא נָעִים.

הִנֵּה לְמָשָׁל דּוּכְנֵי הַפֵּרוֹת – עִרְבּוּבְיָה אֲיֻמָּה שֶׁל צְבָעִים וְצוּרוֹת:
מוּסְקָט אָדֹום וּמוּסְקָט לָבָן. מִשְׁמֵשׁ כָּתֹום, עֲרֵמוֹת דֻּבְדְּבָן,
שְׁזִיפִי סַנְטָה רוֹזָה כֵּהִים, וְעוֹד צְבָעִים נוֹרָאִים.
זֶה עוֹד כְּלוּם לְעֻמַּת הָרֵיחוֹת הָאֵלֶּה: חָמוּץ וּמָלוּחַ, חָרִיף וְחָצוּף
וְרֵיחַ הַיָּם מְטַיֵּל בְּטַיֶּלֶת עִם רֵיחַ מִשְׁחַת שִׁזּוּף.

נָגַעְנוּ בִּקְצֵה קוֹצוֹ שֶׁל הַקַּיִץ, כִּי מִי יָכוֹל לְסַפֵּר אֶת הַכֹּל?
הַקַּיִץ הַזֶּה הֲפַכְפַּךְ גָּדוֹל. קִיטְשׁ בָּרִבּוּעַ בְּסַךְ הַכֹּל.
חֲסַר כָּל שִׁיטָה, יָבֵשׁ וְרָטֹב, מְאֻבָּק, מְחֻבָּק,
צוֹהֵל וְעָצוּב וְשָׂנוּא וְאָהוּב.
דָּבָר אֶחָד נֶאֱמַר לְשִׁבְחוֹ: הוּא דַּוְקָא עִקְבִי בְּעִנְיַן הַחֹם.

בֶּאֱמֶת חַם נוֹרָא, אוּף כַּמָּה חַם.
וְנִמְאַס לִי לִכְתֹּוב.
נִתְרָאֶה בַּיָּם.