מִלָּה שֶׁהוּא לֹא אָמַר
פִּתְאֹם הָפְכָה לִהְיוֹת פַּרְפָּר.
הֲמוֹן פַּרְפָּרִים
סְבִיב רֹאשִׁי מִסְתַּחְרְרִים,
פַּרְפָּר לָבָן, כָּחֹל, אָדֹם וְֹשֶל זָהָב,
כְּמוֹ אַהֲבָה אוּלַי, אוֹ כְּמוֹ צָעִיף רָחָב.
הַמִּלִּים הֲכִי יָפוֹת שֶׁלֹא אוֹמְרִים
הֵן לִפְעָמִים הוֹפְכוֹת לִהְיוֹת לְפַרְפָּרִים.
עָנָן פַּרְפָּרִים יָפִים
תָּמִיד סְבִיבִי מְרַחֲפִים
כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה
לִי אוֹמֵר: זֶה לֹא נָאֶה!
הַנְּעָרוֹת הַיּוֹם, בִּכְלָל,
וְאֵיךְ הִיא לֹא תֵּבוֹש,
בִּזְמָן נוֹרָא כָּזֶה רַק פַּרְפָּרִים בָּרֹאש!
בַּחוּץ סְעָרָה וַעֲנָנִים וּמִטְרִיּוֹת,
הַגֶֹּשֶם קָרֵב אֶל הָעִיר לְאַט לְאַט לְאַט,
כָּל אֶחָד מֵגִיף אֶת הַתְּרִיסִים,
אוֹטְמִים הֵם הֵיטֵב אֶת הַלְבָבוֹת כֻּלָּם.
אֲנִי עוֹבֶרֶת לִי בָּרְחוֹב,
וַאֲנָֹשִים
מִסְּבִיבִי מִתְלַחֲֹשִים:
נוֹרָא וְאָיוֹם! בִּכְלָל! וְאֵיךְ הִיא לֹא תֵּבוֹש?
בַּסְּעָרָה הַזֹּאת, רַק פַּרְפָּרִים בָּרֹאש.
הַמִּלִּים הֲכִי יָפוֹת שֶלֹא אוֹמְרִים
לִפְעָמִים הֵן פַּרְפָּרִים.