הִגִּיעַ יוֹם שִׁשִּׁי, הִיא שׁוּב יוֹצֵאת הָעֶרֶב

יָפָה וַעֲיֵפָה,שְׁקֵטָה וּוּמְאֻפֶּרֶת.

נִשְׁעֶנֶת עַל הַקִּיר הֲכִי קָרוֹב

יוֹשֶׁבֶת לָהּ וּמְצַפָּה לְטוֹב

אֵלֶּה הַיָּמִים הֲכִי יָפִים שֶׁלָּהּ,

וְהֵם עוֹבְרִים מַהֵר.

חֲבָל עַל כָּל דַּקָּה,

כְּדַאי לְהִזָּהֵר.

מִמַּבָּטִים גְּנוּבִים הִיא מְקִימָה לוֹ גֶּשֶׁר,

שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁושׁ לָבוֹא,  שֶׁלֹּא יַחְשֹׁושׁ לָגֶשֶׁת.

אַךְ הוּא נִגַּשׁ. אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּגֵּעַ,

אֶל זוֹ שֶׁלְּיָדָהּ וְלֹא אֵלֶיהָ.

הִיא מַבִּיטָה אֶל הָרוֹקְדִים וּמְחַיֶּכֶת

הוּא עוֹד יַזְמִין אוֹתָהּ, עוֹד לֹא כְּדַאי לָלֶכֶת,

הַלֵּב סוֹעֵר, גַּם הָרִקּוּד סוֹעֵר,

אִם  לֹא יָבוֹא, וַדַּאי  יָבוֹא אַחֵר.

מַזָּל שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִיר, אוּלַי הָיְתָה נוֹפֶלֶת,

כְּדַאי לְהִשָּׁעֵן בְּמַצָּבִים כָּאֵלֶּה,

גַּם הִיא הָיְתָה נִשְׁעֶנֶת לִפְעָמִים

עַל מַשֶּׁהוּ  אַחֵר, יוֹתֵר חַמִּים 

בְּיוֹם שִׁשִּׁי הַבָּא הַכֹּל יִהְיֶה אַחֶרֶת

בְּיוֹם שַׁי הַבָּא, תִּרְאוּ, הִיא מִתְאַפֶּרֶת,

הִיא תֵּרָאֶה כְּמוֹ פֶּרַח נֶהְדָּר.

בְּיוֹם שִׁשִּׁי הַבָּא יָבוֹא פַּרְפַּר.